מפחדת לומר בקול- פרק שביעי!!
בפרק הקודם:
לבנדר מדמיינת התקרבות בינה לבין וויל.
פיגי אכלה אצלה ארוחת ערב ובסוף תשדיר החדשות, אחרי שחיברה את שמם של הרחובות מהתאונה גילתה כי זהו שמה. פיגי שאלה אותה משהו ובטעות הכניסה את המילה "רוח" למשפט.
ולבנדר? התעלפה.
מפחדת לומר בקול- פרק שביעי!!
מכירים את התחושה שאתה בטוח שאתה קרוב לתשובה אבל בעצם לא? שאתה יודע שאתה צריך להתחיל לחפש אך לא יודע היכן? כך אני מרגישה.
אני בטוחה בדבר אחד, שהתעלפתי. פיגי אמרה לי שמילמלתי משהו לפני שעצמתי את עיניי ונשמטתי על הריצפה חסרת הכרה, "רוח". אמרתי לה שהיא הזתה, לא יכול להיות שאמרתי רוח.
למה שאגיד רוח?
אחרי שהסבירה לי את השיחה בזמן תשדיר החדשות, הכל התחיל להסתדר לי כמו פאזל.
שודדת חנויות, תאונות, תמונה, אני, עיתון, המחנה…
הבנתי שמשהו מנסה ליצור איתי קשר. אבל מה? או מי?
אני לא יודעת למה כולם מתלחששים סביבי. כאילו אליפים בוחנים אותי ונועצים בי את עיניהם, שולחים עשרות חצים לכיוון גבי הפגיע אך לא אומרים דבר. למה אני מרגישה מוזרה, אחרת?
"כל הכבוד," אומר לי אחד שעובר דרכי. "על מה?" עניתי לו, אבל הוא כבר התרחק.
"מזל טוב ילדה!" חייכה אליי אחרת מהשיכבה, נמוכה ושמנמנה בעלת תלתלים קופצניים אשר נחו על כתפייה המחוסות.
"לא הייתי מאמין עלייך." ניק הניד את ראשו. "למה?" שאלתי מבולבלת. הוא חייך אליי חיוך חפוז ורץ אחרי חברתו הזמנית.
מה קורה פה?
"הצלחת! במקומך, הייתי מנסה קודם," קרצה לי האחרת בכבוד. מה?
שום דבר לא מובן. מבטים נשלחים אליי בלי סוף ולאחר מכן חוזרים למסך הפלאפון שלהם בציחקוקים. שומרים ממני דבר מה, סוד. אני שונאת סודות.
מזל שהייתי בדרכי הביתה, כי לא הייתי מסוגלת לסבול זאת עוד. חוסר הידיעה הזה מטריף אותי.
אני לא בן אדם ספונטני, אני אוהבת שהכל יהיה מסודר ומאורגן. צפוי מראש. ועכשיו? הכל מתבלבל לי ומתבלגן מסביבי. אולי אוכל לשלוח מרגלים, פיגי או וויל, שירגלו למעני בין ילדי השיכבה ויגלו לי את סודם האפל. אולי זה רעיון טוב, ואולי לא.
עננים אפורים וכבדים ממי גשם התנוססו מעליי. רוח קרירה נשבה על פניי, איווררה אותי והעיפה את שיער הנחושת שלי לאחור. פסעתי על המדרכה, חושבת וחושבת. מכוניות עוברות מימיני, עוברות ושבות מדרכן. הלכתי בדרכי לביתי, מתבוננת בילדים מהגן שעוברים לידי. כולם היו מחולקים לזוגות, המוני כפות ידיים קטנות ושמנמנות מחוברות בשורה. לא רציתי לעבור דרכם, להרוס את החיבור המושלם הזה.
נזכרתי בגן, איזו תקופה נהדרת זאת הייתה.
לכל אחד היה את החבר המיוחד שלו, לי היה את וויל.
לפתע שתי תאומות התקרבו אליי, סטו משורת הילדים המסודרת שהלכה אחרי הגננת.
"בנות? תחזרו מהר שלא תאבדו," ניסיתי לומר בקול הכי הרך שלי.
"אנחנו רוצות לומר לך משהו." אמרו יחדיו, כקול אחד.
"מה?" התכופפתי בשבילן, כדי שאביט בעיניהן מאותו הגובה.
שתיהן היו זהות לחלוטין. אותו שיער בלונדיני חלק עד הכתפיים. אותו אף קטן וסולד, מנומש מעט. אותן לחיים מוסמקות ומלאות. אותן עיניים חומות עמוקות. אותו חיוך מתוק ומסתיר. אותה שמלה ורודה מתעופפת. רק הברק בעיניהן שונה, לילדה הראשונה הופיע ניצוץ חיים, שעשוע, הנאה בניגוד לשנייה בעלת העיניים העצובות, הבודדות, המשועממות וחסרות כל רצון לקום בבוקר ולהינות.
הבנות החלו למלמל בשקט דבר מה, לא הצלחתי לשמוע מה, לכן ביקשתי שיחזרו על דבריהם.
העפתי מבט בגננת, עדיין לא התרחקה יותר מדי, הן יצליחו להשיג אותה.
"מה?" חזרתי על בקשתי.
"הביטי בראי, תלמדי את העבר, תודי בחיים לאלוהים ופתחי את השער למתים." אמרו בקצב אחיד, מנגינה צורמת כחידה חודרת.
"מה זה?" שאלתי מתרוממת בחזרה בשל גבי שנתפס מהעמידה הלא נוחה.
"תזכרי את זה." אמרה המשועממת ושתיהן החלו לרוץ אחרי הילדים שכבר התקדמו באיזה רחוב.
~~~~
חזרתי הביתה. עדיין מוטרדת מהחידה שקיבלתי משתי התאומות.
'הביטי בראי, תלמדי את העבר, תודי בחיים לאלוהים ופתחי את השער למתים.'
מה אני יכולה להבין מהמשפט הזה?
ולמה ילדות כל כך קטנות לא מתעסקות בצעצועים ובובות אלא מדברות כך על החיים ועל המוות?
החלטתי לעזוב את המחשבות ולהתמקד באוכל, חיממתי לעצמי פסטה בתוספת רוטב, עוף מטוגן וסלט ירקות בצד.
בזמן הצפייה בטלוויזיה והאכילה שמעתי תיקתוק, שהתחיל כעדין ואז הפך לסוער ונמרץ.
"מי זה?!" צעקתי לא מבינה איך מישהו נורמלי יכול לדפוק ככה על דלת של משפחה?
"תפתחי לי!!" שמעתי את קולה של פיגי.
"מה קרה?" שאלתי כשפתחתי בעדינות את הדלת, ידיי עדיין היו מלוכלכות מהעוף המטוגן.
"אני לא מאמינה עלייך." נכנסה נסערת אל ביתי.
"פיגי, תרגעי. אם את רוצה תספרי לי מה קרה, אני במטבח, אוכלת," דיברתי בעודי מנסה ללעוס בפה סגור.
"כולם יודעים ורק אני לא! זה רק מוכיח כמה אני לא חברה טובה שלך…" האשימה אותי על משהו שלא עשיתי. התחושה מוכרת לי. למה שוב מאשימים אותי?
"מה עשיתי הפעם?" שאלתי מתיישבת חזרה אל מול צלחת המזון.
"השאלה היא, מה לא עשית. לא ידעתי שאת מרגישה ככה," התקדמה אליי מהסלון, קולה היה מלא בעלבון.
"אם תספרי לי, אני אדע לענות לך." אמרתי לה. לא היה לי כוח לשטויות האלה, שוב פעם לנסות לנחש, עוד פעם לנסות להבין מה קורה.
אם מאשימים אותי, אני רוצה לראות הוכחות.
"למה להגיד אם אני יכולה להראות?" התעסקה בפלאפון שלה.
"טוב, ו…אה…ואני צריכה שתרגלי בשבילי. את לא מבינה! כל השיכבה מצחקקת עליי, אולי תוכלי לשאול עליי ולהעביר לי…" נזכרתי ברעיון שלי כשהייתי בדרך חזרה הביתה.
אבל מבטה הקודר של פיגי עצר אותי.
"נו?" ביקשתי לראות מה הוללתי הפעם. אני בטוחה שזה לא יצליח להפתיע אותי כמו שאר המקרים שקרו לי לאחרונה.
היא קירבה את מסך הפלאפון אל פניי ואני צימצמתי את עיניי כדי לראות.
"אולי תסירי את השומר מסך, אני לא רואה ככה כלום." צחקקתי.
"טוב." נשפה בבוז.
"הינה," חזרה על פעולותה, ואני שוב כרגיל, בהלם.
שוב תמונה.
שוב אני.
אבל מה השוני? מה גרם לי להיות בהלם?
בתמונה היינו אני ווויל.
אני ווויל עמדנו בגשר לוקברי, הגשר דרכו נכנסים לעיר שלנו. היה חושך, פנסי הגשר שימשו כמקור יחיד לאור. האור שחידד את מה שאני רואה בתמונה.
עמדנו שם, צמודים זה לזה…ומתנשקים.
תגובות (40)
אעהאעאהעאהאע לעזאזלללללללללל!!
מה יש לשנייה הזו או משלא תיהי עכשיו לוקחת את ויל?! לא בא בחשבון!!!
סליחה אני נסערת קצת (;
פרק ממש יפה אהבתי ביותר, ממש הכול – את כותבת מדהים ואני מחכה להמשך! (;
(אהמאהמ לקח לך הרבה זמן להמשיך[: )
יווווווו יפה, כתיבה מקסימה.
מחכה להמשך: )
עדידי, זה משמח אותי שהסיפור מעורר בך רגשות כאלו, שאת נסערת והכל :)
מה את חושבת לגבי הדבר שמנסה ליצור איתה קשר, יש לך ניחושים?
תודה על הכל, כיף לי לשמוע שאת אוהבת!!
נ.ב אני יודעת שלקח לי די הרבה זמן (נראה לי שבוע) כי אני בחודש המתכונות ואז יהיה חודש הבגרויות.
וזה ממש חבל לי…
אבל אני אנסה לכתוב כמו עכשיו :)
לוקה, תודה על המחמאה והתגובה!! שמחה שאהבת :)
החולמנית.
מהמם!! רק מסכנה שהיא עצמה לא זאת שהתנשקה איתו…
יואוו מחכה לפרק הבא…!!
תודה!! :)
חשבת על זה שאולי היא זאת שהתנשקה איתו אבל לא יודעת? אממ…לא יודעת ;)
אמשיך בקרוב…
מה?! לאאאאאאאאאא!
לא נכון!!!
אני בהלםםםםם! =\
אם זאת לא היא אז מי זאת???
נוווו! אני חייבת דחוף המשך!!!!!!!
קדימהההה! =)
לא יודעת ולא יודעת :P
~מראה לשון~
איזה כיף שאת בהלם…זה אומר שאת מצפה להמשך :)
שמחה שאהבת!!
אמשיך בקרוב…
אמממ אין לי שמץ אבל יש לי דמיון מפותח מידי אז אני יכולה לנסות חחח:
1. זו הייתה היא יש בה שני אנשים ובלהלבה.
2.הרוח נכנסה לתוכה, אם זו רוח.
3. היצור הזה לבש את הצורה שלה והיא מנסה להעביר לה משהו דרך ויל. (החמוד!)
4. אני לא יודעת אבל אני מתה לדעת חחחח (:
חחחח יפה שניסית!!
אולי זה נכון ואולי לא.
כן…
או לא…
לא או כן?
D:
בהמשך תגלי!! P:
וואו!הסיפור הזה מטריף אותי!!!!!
אני מתה לדעת את ההמשך…
מה קורה כאן?!לבנדר וויל מתנשקים?!
אעאעאע….
תמשיכי מהר מהר מהר מהר….
כתיבה מדהימה!(כרגיל!)
תמשיכי כבר!
רגע,יש לה פיצול אישיות?
בהצלחה בבגרויות,אוהבת…
מהמם !!! יש לך כישרון ענק !
תמשיכייי דחוףףף ^ _ ^
אוי מסכנה תמשיכי!!!
יווווווו!!!!
אני בטוחה שזו רוח בדמותה!
לא יתכן שהיא עשתה את זה!!
ואוווו זה כזה סיפור מדהים!!
ומקורי!!
ואני מתה עליו!!
ולקח לך המון זמן להעלות. אני מקווה שלפחות הצלחת בבגרויות;)
אז תמשיכי מהררררר
פליזפליזפליז!!!
לילי, תגובתך מחממת את לבי!!
אני שמחה שאת מעוניינת לשמוע את ההמשך…
וויל ולבנדר מתנשקים? באמת או לא? כן או לא?
לא יודעת :)
פיצול אישיות? אממ…אולי ואולי לא. ואולי כן? ואולי לא.
תגלי בהמשך!!!
תודה על המחמאה!! ועל הבהצלחה :)
דנה, תודה על הכל!! אני אמשיך בקרוב 3>
שי, תודה על התגובה!!
החולמנית.
נטלי ראיתי רק עכשיו את התגובה שלך…
תודה על כל המחמאות!!
את באמת חושבת?
רוח בדמותה? אממ אולי…חחח
לקח לי שבוע!! זה הרבה? D:
לא יודעת…אני עשיתי בינתיים רק מתכונת בלשון ובראשון יש לי בספרות ואז בהיסטוריה. אני עדיין בשלב המתכונות ואז יבואו לצערי הרב- הבגרויות.
שוב תודה :)
עוד מעט אמשיך!!
אעאעאעאעאעאעאעאע מדהים ! תמשיייכייי
תודה :) שמחה שאהבת…
אההההההההה! אני רוצה לדעת מה ההמשך…
תמשיכי לכתוב! כל הכבוד! הצלחת ליצור אווירה מסקרנת, ושוב הצלחת לכתוב בשפה רהוטה וזורמת. כל הכבוד לך!
תמשיכי ככה חולמנית,
לין.
תודה על הכל!!
הצלחתי לגרום לך לצפות להמשך? איזה כיף :)
אני אמשיך בקרוב…אין לי מושג מתי, אבל אני אמשיך.
החולמנית.
וואו!!!
זה סיפור ממש מדהים את יודעת?
לא קראתי משהו דומה לזה אפילו…אני ממש אוהבת את המקוריות הזאת.
מי שנישקה את וויל זאת היא מהעבר לא?
או היא\מי שהיא הייתה גדלה להיות במימד אחר?
אוחח…אני מבולבלת…
מתי תעלי את הפרק הבא? שלא ייקח עוד הפעם כל כך הרבה זמן טוב?
וואו…
זה מה שכל כותב\סופר או איך שלא קוראים לזה היה רוצה לשמוע!!
תודה לך מעומק הלב :)
אהבתי את הרעיונות המקוריים שלך…
אבל את מבינה שאני לא יכולה לגלות נכון? חחח
זה בסדר להיות מבולבלת…זה רק אומר שהסיפור זורק אותך לכל מיני כיוונים שלדעתך כולם מתאימים.
אז…תגלי בהמשך :)
אני מקווה להעלות אותו בקרוב…אני באמת רוצה.
אבל זה קצת לא תלוי בי, אלא בזמן.
שמחה שאהבת :)
אני משתוקקת לדעת מה ההמשך של הסיפור המרגש הזה אך אל תילחצי קחי את הזמן איש לא יברח ☺☺☺ ממני בקי ♥
בקי, אני שמחה לדעת שאהבת את הסיפור שלי ושאת משתוקקת לקרוא את המשכו.
תודה על העצה :)
תגידי את רוצה מכות?!?
תמשיכי!! עכשיו!!
אין מצב!!מתנשקים?? אבל הוא אוהב את הסנובית הזאת לא???
וחמש(את כותבת יפה)
חחחח לא ממש בא לי מכות אבל תודה…
אני שמחה שאהבת את הסיפור הזה :)
ואת עוקבת!! כל הכבוד…הסנובית- ליסה.
ולא יודעת…מי אמר שהוא אוהב את ליסה? מי אמר שהוא אוהב את לבנדר?
נ.ב. את מצחיקה אותי!! תודה :)
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
1. למה שאני לא אוהב אותו?? אם כתבת אותו אז אני אוהבת אותו
2.אני עוקבת באארווור
3.אבל הוא שאל את מה שמה(אני לא טובה בשמות) החברה הכי טובה שלו אם היא אוהבת אותו וכאילו אם יפריע לה שהוא יהיה עם ליסה
נכון…אבל הסיפור מנקודת מבט של לבנדר.
אנחנו לא באמת יודעים מה וויל מרגיש וחושב.
לכן, גורלם בידיים שלי, ורגשותיו יתגלו ככל הנראה בהמשך :)
אני שמחה שאת עוקבת ואוהבת…
נונו אי רצה את ההמשך ותעני בהודעות
נ.ב. יש לך שם יפה
רוצה** אני***
ההמשך יגיע בקרוב :)
ועניתי…
ואיזה שם? אלה או החולמנית? D:
האמיתי
מה לפי האימייל? חחח לא לגלות!!
ועניתי לך…
חחחחחחחחחחחחח :) לא מגלה
קראתי את הכול
ואני מתה על זהההההההההההההה
תמשיכי מהר
לין, יופי :)
יובל, אני שמחה שאהבת!! באמת!!
אמשיך בקרוב :)
אחלה :) אני לא רוצה שזה יגיע למכות
מחשבה נבונה :)
חחח סתם…אל תדאגי.
חחחחחחחח :)
לעזאזל איתך!!!!!!!!!!!!!!
זה מסקרן לאללה!!!!
אני אומרת שהיא עושה דברים אבל היא לא זוכרת אותך על בטוח!!!!!!
או שזאת סתם הרוח שלה חחחח
או שני עולמות מקבילים???
עאעאעאעאע אין לי רעיון….
פרק מעולה ומדהים!!!
שיואווווו מתי היא עוד הספיקה גם לנשק אותו??
לעזאזל הסיפור הזה טואוב!!
המשך!! חי חי:)
וואו…
אני שמחה שאת כל כך מתעניינת בסיפור…
לא להיכנס להיסטריה!!!
את האמת? אני צריכה לא להיכנס להיסטריה!!
יש לי מתכונת היום…אוף :\
הרעיונות שלך טובים…אבל לגבי מה שיקרה? לא יודעת חחח D:
תודה תודה :)
המשך בקרוב…