מקובלת או לא?- פרק 1

תמיד רציתי להיות מקובלת,
אך זה אף פעם לא הצליח לי…
יש לי חברה אחת, הכי טובה, שיר.
אנחנו עושות הכול ביחד, ביחד בהפסקה, ביחד אחרי הלימודים ועושות שיעורי בית ביחד.
ויש את 'מלכת הכיתה', לינוי שהיא הורסת לי את כל הסיכויים שלי להיות מקובלת,
היא הורסת את כל מה שטוב וקשור אליי,
יש לה חבורה, 'חבורת המקובלים', או בשפה שלי ושל שיר 'חבורת הפלצנים' החבורה כוללת את: יעל, מיטל, רונה, שרון וכמובן: לינוי.
כמה דברים עליי:
אני בכיתה ו',בת 11 וחצי. די טובה בלימודים,אך לא אוהבת ללמוד, אני רוצה להיות שחקנית כשאני אהיה גדולה ו…אני מאוד אוהבת לרקוד.

"תלמידים, אנא הקשיבו" אמרה המורה בבוקר "הכיתה שלנו תעשה הצגה לכבוד יום המשפחה"
"ישש!!" צהלו כולם
"והבנות תעשנה ריקוד בהצגה, ואנחנו נקבע יום אחד שבצהריים, אחרי הלימודים כל הבנות תתאספנה אצל מישהי ותתכננו ריקוד" אמרה המורה עם המבטא הספרותי הכבד שלה.
"אוף! אנחנו נצטרך לשתף גם את ה'מפלצות' " שמעתי את לינוי אומרת לשרון את זה.
שרון היא ה'סגנית' של לינוי.
"יש לי רעיון!" קפצה שרון ממקומה "אנחנו נגיד למורה שהן לא רוצות להופיע!"
"אממ.. אני לא כל כך בטוחה, אבל אין לנו רעיון יותר טוב, נכון?" אמרה לינוי.
"לא" ענתה לה שרון

"בוקר טוב, תלמידים" אמרה המורה ביום שלמחרת.
"שי ושיר, בואו אליי לדקה" הוסיפה המורה.
"כן?" העמדתי פניי תמימה אבל ידעתי למה היא קוראת לנו, היא קוראת לנו כי 'אנחנו לא רוצות להשתתף במופע' -כמו שלינוי ושרון אמרו.
לינוי ושרון לא בדקו את הרעיון שלהן עד הסוף ולא ניחשו שהמורה תקרא לנו ותשאל אותנו למה.
"למה אינכם רוצות להשתתף במופע?" שאלה המורה.
"מה? אנחנו רוצות להשתתף" אמרתי ב'תמימות'.
"לינוי ושרון אמרו לי זאת" אמרה המורה ולא הבינה.
"אבל הן לא שאלו אותנו על זה" ניסיתי לרמוז לה על זה שרימו אותה.
"טוב, אז אתן רוצות להשתתף?" התעלמה מהרמיזה.
כל המורות אוהבות את לינוי ולא יעזו להעניש אותה.
"כן, ברור שאנחנו רוצות!" אמרה שיר והתיישבנו במקומינו.

יותר מאוחר, בשעה 12 וחצי, הייתה הפסקה, דקה לפני שההפסקה התחילה המורה אמרה לכל הבנות שהיא דיברה עם ההורים שלנו ובצהריים כל הבנות הולכות ללינוי להתכונן לריקוד.
"אממ.. המורה?" אמרה לינוי "אמא אמרה שאי אפשר להכניס לבית יותר מ- 12 בנות ואנחנו 14 אז נצטרך להוציא 2 בנות.."
היא אמרה זאת כדי שאני ושיר לא נוכל לבוא.
"יובל ואור לא יכולות לבוא אז אנחנו מסודרות, לא?" המורה חייכה ללינוי.
"אוף" אמרה לינוי בשקט.
יש!! אני ושיר נבוא!!!
האמת היא, שאני קצת לחוצה.
אם לינוי תיצחק עליי שאני רוקדת לא יפה? :(

-ההמשך יבוא-