מראות – פרק 3 :)

~~~~~~~~~~~מנקודת המבט של נטלי~~~~~~~~~
רציתי להרוג אותה.
אני יודעת שהיא קטנה , ושהיא מתגעגעת , אבל מה נראה לה שהיא מזכירה אותו , ועוד עכשיו .
ירדתי אלייה וחייכתי חיוך נחמד
"את יודעת שזה לא יכול להיות נכון שירוש? אבא מת." אמרתי והסתובבתי בחזרה למבטים המרחמים של דין ואמה , ולמבט המוזר והכאילו מזדהה של רוי
"אני ראיתי אותו !! הוא היה כאן במראה !!!" צעקה שירי
"שירי די כבר !" צעקתי כשאני יודעת שעוד שנייה אני פשוט הולכת להתמוטט מבכי
שירי שתקה . כנראה היא הבינה את המסר. יש משהו אבל במספר שהיא אמרה…257..257. איך זה שאני תמיד ממשיכה לשמוע אותו? זה ממש מוזר , גם החריטה שעל השרשרת של רוי , כשאני חושבת עלזה , ככשירי צעקה את המספר הוא ממש החוויר.
"טוב בואו איתי" אמר המלצר אחרי שתיקה ארוכה
הלכנו אחריו לכיוון המבנה חזרה.
אפחד לא דיבר. יופי עכשיו לכל מקום שאני אלך ירחמו עליי ???
ואז אמה החליטה לדבר.
"אני ממש שמחה שמצאנו , אמרתי לכם שאני יודעת את הדרך לרישום" אמרה וצחקה
"ממש " צחק דין
כנכנסנו המלצר הוביל אותנו אל חדר ארוך כמובן עם מלא מלא מראות בכול מקום בחדר היו שני ילדים אחד גדול ואחת קטן , הם נראו אחים. לקראת סוף החדר עמדה אישה מלחיצה כזאת , היא נראתה כאילו כל הלילה היא לא ישנה.
"שלום תלמידים , אני קארין" אמרה וחייכה "מחנכת תלמידי התוכנית..אתם"
לפתע התפרצה אל החדר הארוך ילדה וחייכה
"סורי על האיחור , לא יקרה שוב" צחקה , היו לה עיני שקד ושיער חום וארוך ,היא הייתה ממש יפה
"טוב אז כמו שאמרתי , אני קארין , המחנכת של התוכנית . כולכם תקבלו את מערכת השעות ואת מפתחות החדר. כשאני אקרא בשמכם אנא התקדמו על השולחן שלי " אמרה והלכה להתיישב בשולחן , שכמובן , עוצב ממראה.
"אמה ישראלי" הקריאה ואמה התקדמה ולקחה את מפתחות החדר
"שחכת את המערכת שלך אמה" חייכה קארין
"אוי." אמרה עם קול ציני
"דין מוריאל"
דין התקדם ולקח את המפתחות
"אלינור שבתאי"
אלינור , כנראה הילדה שאיחרה התחילה לצחקק והתקדמה אל השולחן
"נטלי ושירי לוי" הקריאה קארין בשמות שלנו
"בואי שירי" אמרתי והנחתי את המזוודות כשנזכרתי שחלק מהמזוודות עדיין אצל רוי
התקרבנו אל קארין כשהיא באה להביא לנו את המפתחות
"רק אל תגידי לי שקיבלנו את חדר 257" אמרתי בעצבנות
קארין נראתה המומה כאילו סיפרתי לה עכשיו סוד מדינה
"מה פתאום" היא אמרה עם מבט מבוהל והסתכלה על המלצר שעדיין עמד ליד הדלת
"חדר 257 סגור לאורחים" היא לחשה בחיוך
לקחתי את מערכת השעות ואת הכרטיסים לחדרים ,אני ושירי קיבלנו את חדר 134
"רוי שרף" אמרה קארין
ורוי עזב את המזוודות והלך לכיוון קארין
"אוי! שכחתי להגיד לכם ! "
החדרים מחולקים לפי 2 אגפים – קטינים ובוגרים. הקטינים ישנו איתי ואתם תישנו עם ספיר , המדריכה השנייה."
"זה זאת אומרת ?" אמרתי
"זאת אומרת שמי שקיבלה גם את מספר החדש שלך , היא השותפה שלך לחדר" חייכה קארין
"אני לא ישנה עם אחותי ? " התעצבנתי
"לא , אחותך והילד השני ישנו איתי באותו החדר , חדר גדול במיוחד. הכל היה כתוב בטופס שנחתם ע"י הוריכם"
מה ?????? אמא ידעה שהולכים להפריד ביני לבין שירי ?!?!?!
קארין המשיכה לקרוא ואני פניתי אל הבנות
"מי קיבלה את חדר 134 ? " שאלתי
"אני" חייכה אמה
"אני כנראה אשן עם ספיר , המדריכה השנייה" התעצבנה אלינור
"אוראל ואלעד בן גור "
"וזה הכל , נתראה מחר בתשע בחדר 333" חייכה קארין
"זמני הארוחות וכיבוי אורות כתובים לכם בדפים"
"רגע" צעק דין
"אני , רוי ואוראל יצאנו באותו החדר" אמר דין
"אה כן , שכחתי , לכם הבנים יש חדר משולש, ממש מול חדר 134 בקומה שנייה אני חושבת" חייכה
"טוב חבר'ה , סיימנו הכל , עלו לחדרים , ברוכה באה למלון מראה שחורה!" חייכה
בשנייה שהיא סיימה את המשפט, כל המראות בבת אחת פשוט…התנפצו.