מראות – פרק 4

בשנייה שהיא סיימה את המשפט, כל המראות בבת אחת פשוט…התנפצו.
זה היה הדבר הכי משוגע שראיתי.
כל השברים של המראה… שום שבר לא פגע בנו
סביב כל ילד היה מעגל ברדיוס של 5 מטר שהקיף אותו בשברי מראה
"מה לעזאזל" לחשה אמה
קארין הסתכלה מפוחדת על המלצר והוא פשוט הניד בראשו.
"טוב תלמידים , עלו לחדרים , אנחנו ננקה כאן" אמרה בנימה בהולה והחלטית למדיי.
אף אחד לא העיז להתווכח איתה. הכל שם בכלל היה נראה כמו קטע מסרט אימה.
"בואי אמה" לחשתי כשאני נכנסת למעלית ענקית ואיתי נכנסים כולם , אני לוחצת על כל הקומות , לא היה לי אומץ לבדוק עם קארין איזה קומה התלמידים לא היה נראה שמישהו התנגד. שירי ואלעד , נשארו עם המלצר בהנחיית ספיר , המדריכה השנייה.
הגענו לקומה 1
"טוב ח'ברה תחזיקו את המעלית ואני אבדוק איזה חדרים יש כאן" אמרתי מחויכת
יוצאת מהמעלית , מולי יש שני מזדרונות ועל הקיר כתוב – חדרים 607-507
"זה לא פה , זה כנראה בקומה האחרונה" אמרתי
"סבבה" אמר רוי
עצרנו בכל הקומות ואז בקומה לפני האחרונה ביקשתי שיעצרו
"חכו שנייה" אמרתי , יוצאת אל המזדרון
"לאן ?" שאלה אמה "החדרים שלנו זה בקומה האחרונה
"היא רוצה לבדוק את חדר 257 " אמר רוי , פאק , לילד הזה יש אינסטינקטים חדים.
חייכתי "אני באה איתך" לחשה
"גם אני" החליט רוי
"אני חייב ?" שאל דין מגלגל את עיניו
"סתם בצחוק , ברור שאני בא" צחק
"אני גם אבוא" לחשה אלינור
"טוב אני לא מתכוון ללכת לבד לחדר" התעצבן אוראל והתקדם עם המזוודות שלו לעברינו
"אני חושבת שכדאי שנשאיר את המזוודות פה , אנחנו רק בודקים חדר" אמרתי
"אני אפילו לא מבינה למה , אבל וואטאבר" התעצבנה אלינור
כולם השאירו את המזוודות ליד המעליות
על הקיר היה כתוב 'חדרים 307-207'
בדקתי את החץ של הזדרון שפנה ימינה
'חדרים 307-230'
"בואו אנחנו צריכים לפה" אמרתי
עברנו חדר חדר עד שהגענו לחדר מספר 256
"לא אמור להיות חדר 257 לידו ?" שאלה אמה כשהיא קולטת שדילגו במספור על החדר
"זה כאן" צעק דין מסוף המזדרון
"הדלת של החדר שונה מהשאר" פלטה אלינור
"זה נעול" אמרתי , מנסה להיכנס
"זוזי שנייה נטלי" אמר אוראל במתינות
זזתי והוא הוציא מהתיק שהיה על גבו שני מוורגים.
שתי דקות והדלת נפחה.
נכנסנו כולם , ואז קלטתי מה יש בחדר
הכל היה תמונות , תמונות שלו , תמונות של אבא.