מרגלת צעירה- פרק 10

טיילור וקיה קמו מהדשא והלכו במהירות לכיוון הצרחה. היא באה מהאולם.
"הצילו!!" נשמעה שוב צעקה ושניהם החלו לרוץ לעבר האולם. הם החלו להריח עשן. משהו באולם עולה באש. הם הגיעו לאולם וראו כי הדלת שלו נעולה. קיה שלפה סיכה מראשה ופתחה את הדלת במהירות. בפנים היה חנוק ומלא עשן. רגע, השיעור שטיילור היה אמור ללכת אליו אחרי הפסקת האוכל הוא לא התעמלות?
"טיילור מה היה אמור להיות השיעור שלך אחרי הפסקת האוכל?" שאלה קיה תוך כדי שהיא משתעלת ומפלסת לעצמה דרך בעשן החונק.
"התעמלות" הוא ענה לה באימה. היא צדקה. השריפה הייתה מכוונת.
"איפה אתם?!" היא צעקה, מנסה לראות משהו בין העשן הסמיך.
"כאן! הצילו!" הם שמעו צעקה, והחלו ללכת בעקבותיה, ולבסוף הגיעו לקבוצת נערים, כמעט מעולפים מהעשן החונק.
"טיילור!" צעקה קיה, והחלה להרים נער אחד ולהשעין אותו על כתפה, הנער נראה כמעט מעולף ועיניו היו חצי עצומות. היא ראתה את טיילור מעמיס על גופו שתי נערות, אחת מעולפת לגמרי, והשנייה למחצה. היא לקחה את הנער שהשעינה על כתפיה וגררה אותו במהירות החוצה, ואז רצה חזרה פנימה לעבר מקור האש. בינתיים עוד אנשים ראו את השריפה, ובאו לעזור לאנשים שנלכדו בפנים. קיה פילסה לעצמה מקום ונכנסה לחדר ציוד, שממנו בקע העשן. כל החדר עצמו היה שרוף, והיא ראתה קופסת גפרורים על הריצפה. היא הרימה את הקופסא והתבוננה בכל צדדיה. היה בה משהו מוזר, אבל היא לא הבינה מה.
"היי את! ילדה! מה את עושה שם?!" היא שמעה צעקה, והסתובבה אל מבטו הכועס והנפוח של המנהל. הוא הביט בה, ואז בקופסת הגפרורים. קיה שמטה את הקופסא במהירות אל כיסה ופתחה את פיה כדי להסביר, אך המנהל הקדים אותה ותפס בחוזקה בידה, מוציא אותה החוצה מהאיזור הבוער, אבל הוא לא עצר בחוץ, והחל לגרור אותה לעבר בית הספר.
"מה אתה עושה??" היא קראה וניסתה להשתחרר ממנו.
"תפסתי אותך, שלא תחשבי שלא ראיתי את הקופסא הזאת ביד שלך. מה את חושבת שאני אתן לך לברוח? את עשית מעשה שיכל לגרום למוות!!" צעק המנהל. אוי לא.
היא ראתה את טיילור בזווית העין, מתקרב אליהם בריצה.
"המנהל, היא לא יכלה לעשות את זה, היא הייתה איתי כל הזמן אני נשבע!" אמר טיילור, וניסה להדביק את צעדיו המהירים של המנהל.
"אז אתה מודה שעשיתם את זה ביחד??!" קרא המנהל ותפס גם בידו של טיילור לפני שיכל להתנגד.
"מה?? לא!! אני אומר ששנינו לא עשינו את זה! המנהל!!" ניסה טיילור אך המנהל התעלם ממנו.

* * *

"ריתוק. כל יום, מסיום הלימודים, עד ארבע, במשך שלושה חודשים, פלוס, הורדה בציונים ושיחה עם ההורים," אמרה קיה בייאוש כשהיא וטיילור יצאו החוצה מחדר המנהל.
"אני לא מבין למה הוא לא מאמין לנו." אמר טיילור בעצבנות והתישב על הכיסא מחוץ לחדרו של המנהל. ההורים שלהם אמורים להגיע לכאן בקרוב.
קיה התיישבה גם היא על הכיסא. איך יצא שהיא הסתבכה ככה?
"למה נכנסת לתוך החדר ציוד?" הוא שאל.
"רציתי לבדוק את מקור השריפה." היא ענתה והוציאה את הגפרורים מכיסה, מסתכלת עליה.
"יש משהו מוזר בקופסא הזו" אמרה קיה וסובבה אותה בידה.
"יש עליה את הלוגו של אבא שלי" אמר טיילור וכיווץ את עיניו.
"מה? איפה?" שאלה בהפתעה.
"הנה" אמר והצביע על סימן קטן של מטוס בצבע סגול, שהיה מאוד קשה להבחין בו. קיה קירבה את הקופסא לעיניה והתבוננה בסמל מקרוב.
"תגיד, ידוע לך על איזשהי אבן סגולה כלשהי שעושה משהו מיוחד, או משהו כזה?" שאלה קיה, כאילו לשאול אנשים על אבנים שנגנבו מהבית שלהם זו השאלה הכי לגיטימית בעולם.
"אני חושב שיש אבן סגולה בכספת של אבא שלי, אבל אני לא בטוח שהיא עושה משהו מיוחד. נראלי זה איזה מתנה שהוא קנה לאמא שלי או משהו…" אמר טיילור וקיה רשמה את המידע במוחה. איך כל הדברים שקורים בסוף מתקשרים באבא שלו?
"במה אבא שלך עובד?" שאלה.
"פקח טיסה" טוב זה הגיוני בהתחשב בזה שהסמל שלהם הוא מטוס.
"וידוע לך על איזשהו—" התחילה קיה, אך טיילור קטע אותה.
"טוב אין לי כוח לדבר על אבא שלי. בואי נדבר עלינו" אמר טיילור, מוכיח שהמחשבות של בנים מתעסקות אך ורק בבנות.
"על מה נדבר?" היא הסתכלה עליו.
"על למה כל פעם שאנחנו אפילו קצת מתקרבים, את ישר מרחיקה אותי ממך שוב"
"אני לא עושה את זה בכוונה"
"אני מבין, אבל את יכולה לפחות להשתדל לא להרחיק אותי? זה גורם לי להרגיש שאת לא רוצה להיות בקרבתי"
"אבל אני כן רוצה"
"אז תראי לי את זה"
"יש לך חברה" והנה חזרנו לקטע האדיוטי שהורס את כל התוכנית.
"כבר לא" הוא אמר באדישות וגרם לקיה לסובב את ראשה במהירות ובהפתעה. הוא חייך חיוך קטן. "נפרדנו אתמול"
"באמת??" היא שאלה בהפתעה גמורה. "ומה עם ה… אתה יודע…"
"זה לא חשוב… עכשיו את יכולה לעשות מה שאת רוצה בלי לדאוג למה תחשוב אנדי, או אף אחד אחר" הוא אמר בחיוך קטן שחשף את הגומות המתוקות שלו.
היא חייכה חיוך גדול. סוף סוף אנדי נעלמה מהתמונה. עכשיו היא לא צריכה לדאוג לשום דבר והיא וטיילור יוכלו להיות ביחד. היא קפצה עליו וחיבקה אותו, והוא הופתע, אך חיבק אותה בחזרה.