משולבים אבל חיים! – פרק ראשון

פנתר שחור ויפהפה חצה את החצר של הבית.
השומרים הלבושים במדים כחולים זהובים הבחינו בפנתר, אך לא עשו דבר.
הפנתר השחור הגיע למבנה עשוי אבן לבנה ועצר לידו.
פתאום הפנתר הפך לנערה בעלת שיער ארוך ערמוני ועיניים ירוקות.
הנערה הוציאה פגיונות מהחגורה וטיפסה על הקיר עד שהגיעה לחלון גדול בקיר.
"קל מדי." מלמלה הנערה בעודה פורצת את החלון.
הנערה נכנסה דרך החלון הפרוץ למעבר קטן וצר, בסוף המעבר היה פתח לחדר הישיבות.
הנערה המשיכה לעבר הפתח ועברה בו.
מהפתח הנערה קפצה לחדר.
"אבא ייפגש כאן בקרוב," אמרה הנערה והתחבאה בגומחה בקיר "ואני אקשיב לכל השיחה."
הנערה חיכתה עשר דקות עד שאביה-הצ'יף- נכנס לחדר והתיישב על הכיסא במרכז החדר.
הנערה חייכה לעצמה, זה עומד להתחיל.
ואז נכנס השומר הראשי.
"אדוני," אמר השומר "ראינו את ניירה מתגנבת שוב לחדר הישיבות שלך. אנחנו מסיקים שהיא כבר כאן."
ניירה ראתה שאביה מאדים מכעס, הוא שנא שהיא מתגנבת לישיבות שלו.
ניירה קמה ממקומה ועמדה מול הצ'יף.
"אני מצטערת," אמרה ניירה "אני פשוט… אוהבת להתגנב."
"זהו זה!" צרח הצ'יף "נמאס לי שאת מתגנבת לישיבות שלי! ויותר מזה: את משולבת!"
הצ'יף קם ממקומה וסימן לשומרים שיתפסו את ניירה.
"ניירה," אמר הצ'יף "הגיעה הזמן שתילכדי! הרגזת אותי יותר מדי!"