משולבים אבל חיים! – פרק 7!!!

הנגה ירדה למחבוא התת-קרקעי וראתה את ניירה שוכבת חולה שם על מיטה מאולתרת.
"ניירה," אמרה בשקט הנגה "איך את מרגישה?"
"לא טוב," ענתה ניירה "כואב לי הראש ואני מורעלת."
הנגה חשבה מה יעזור נגד רעל של משולב ואז קאי ירד.
"סליחה," אמר קאי והוציא חופן עלי מרפא "אני מצטער שהרעלתי אותך, אני שומר את התרופה לרעל שלי למקרי חירום. הנה, קחי."
קאי נתן לניירה את העלים והיא עטפה אותם על המקום בו קאי נשך אותה.
"תודה," אמרה ניירה והתיישבה "אני מרגישה יותר טוב!"
אחרי שניירה יצאה מהמחבוא היא ראתה את דניאל, שון ועומר.
"את בסדר!" אמר עומר וחיבק אותה "דאגתי לך."
"ואני לך." ניירה לחשה לו באוזן.
שון משח בכתפיו כשראה אותם מתחבקים, דניאל שמחה שניירה בסדר.
"אז," פתחה דניאל "לאן עכשיו?"
"תעזרו לנו עם מריאנה," ענה שון "אנחנו עזרנו לכם אז אתם תעזרו לנו."
"מוסכם." ענתה בקיצור הנגה.
החבורה טיפסה על ההר והגיעה לקצה השני.
"היא בתוך המנהרה." אמר קאי.
בסוף המנהרה היה חדרון שמופרד בסורגים, בצד השני ישבה ילדה קטנה.
"אנה," אמר שון בחיבה מוסוות "את תצאי היום מכאן."
"אתה באמת חושב?" הילדה הסתובבה במהירות לכיוונם.
"כן." ענה באדישות קאי.
ניירה הסתכלה על הסורגים ונזכרה איפה הייתה כמה ימים קודם, בביתו של הצ'יף.
"תנו לי." אמרה לבסוף.
ניירה השתנתה לפנתר ועיקמה את הסורגים אבל הם לא הספיקו למעבר של הילדה.
להפתעתה של ניירה הילדה השתנתה לדמות חתול שחור ועברה במעבר שיצרה ניירה.
החתול השתנה בחזרה לדמות הילדה.
"תודה," אמרה הילדה "אני מריאנה, את יכולה לקרוא לי אנה. תודה שהוצאת אותי משם. אבל איך? הסורגים עשויים מספיר מוחבא. אי אפשר לעקם אותם בדמות השילוב."
"מוזר," ענתה ניירה.