משחק האי: פרק 1

משחק האי: פרק 1

הגלים התנפצו על החוף. השמש החלה לזרוח וריח של אוקיינוס הציף את כל האזור.
שמונת נערים חסרי הכרה נשכבו על החוף, כל אחד פצוע ברמת פציעה שונה. רסיסים של הספינה שבה הם שטו היו מפוזרים בכל מקום. רוח של מלאך המוות ריחפה באוויר.
אביב היה הראשון לפקוח את עיניו מהחבורה. עיניו לא מסרו לו מידע רב, כי הוא הביט לשמיים ובשניות הראשונות ראה הכול מטושטש. הוא לא הבין כלום, לא ניסה לחשוב יותר מדי, רק הכניס אוויר לתוך אפיו. עד שהרגיש את הכאב מהרגל שלו, פלט צרחה קטנה ואז החל להבין שהמצב שהוא נמצא בו עכשיו הוא מצב רע.
הוא הביט ימינה ושמאלה, הראייה שלו החלה להיות חדה יותר. הוא הביט בחבריו נשכבים, חלק מכוסים בדם של עצמם. הוא החל לרעוד בגופו.
——————————
"מייקי" הוא החל לצעוק את שמו של הנער ששכב לידו, דם נזל מהגבה של מייק ונכנס לתוך פיו שהיה פתוח.
"מייקי… בבקשה תגיד לי שאתה חי… מייקי" התחנן אביב והחל להתגלגל עם גופו. כשרגלו התגלגלה הוא הרגיש כאב חד ואז הבחין בחתיכה מתכת תקועה עמוק בבשרו. הוא התיישב והוציא בכוח את החתיכה, הדבר הזה אולי לקח כמה שניות בודדות אבל אביב הרגיש כמו נצח. הרגיש את הכאב בגופו כמו שלא הרגיש אף פעם. לפחות הוא הבין שלמזלו המתכת לא נכנסה לו לעצם, אבל הפחד מהזיהום גרם לו לרעוד בגופו.
——————————
"לא, לא, לא" החל לבכות רם בקול רם. הוא תפס את ראשו והחל להשתולל, הביט בשרידים של הספינה שלו על האי והרגיש את הכאב, הרגיש את הפחד מהוריו שיראו וידעו מה הוא עשה לספינה. לרגע לא היה אכפת לו מחבריו ששכבו על החוף ללא הכרה, היה אכפת לו רק מדבר אחד – מה אביו יגיד לו כשהוא יראה שהספינה המשפחתית מרוסקת על מרגלות החוף.
"תפסיק להתבכיין" נשמע קולה המחוספס של קייט, "זאת ספינה, ולהורים שלך לא יהיה חסר כסף להביא את הזוג התאום שלה".
"שתקי" פלט רם בבכי.
"אל תגיד לי לשתוק" צרחה עליו קייט וקמה על רגליה, מביטה בידיה מלאות השריטות. היא ציפתה להרגיש כאב גדול, כאב צורב – אבל היא לא הרגישה דבר. היא נעמדה על רגליה והביטה במבט עיניה העוגלות בזוועה. הביטה ברם, הילד המפונק בוכה על הספינה של משפחתו מרוסקת. הביטה בחבריה חסרי ההכרה.
מבטה פנה לעבר אביב שהתקדם לעבר מייקי שהחל לפקוח את עיניו באיטיות. ואז היא הבחינה בהם, בתאומים גייל ובייל שוכבים זה על זה. כאילו הטבע רצה שגם בתביעת הספינה שלהם התאומים לא יופרדו לרגע.
היא התקדמה אליהם, החלה לגעת בגופם. לא היה לה כוח לצעוק את שמם – היא רק רצתה שהם יתעוררו. לרגע אחד היא הרגישה את ההרגשה המוזרה הזאת, הרגשה שמרגישים כשרואים סרט כמו הטיטניק. אבל זה לא היה סרט, זה היה המציאות.
גייל פקח את עיניו והריפלקס הראשוני שלו היה להחטיף אגרוף לקייט, שעפה על החול ותפסה את סנטרה שקיבל את המכה החזקה.
גייל פקח את עיניו והתנשף מסביב, ראה את בייל אחיו התאום מונח לידו. צביטה הוא הרגיש בלב שלו כשהוא חשב שהוא מת, אבל אז בייל פקח את עיניו והביט בגייל. בלי לחשוב פעמיים משך אותו גייל אליו וחיבק אותו חזק.
קייט קמה על רגליה והביטה באחים התאומים מתחבקים מאושר שהם ניצלו, "אני מודה לך גייל על האגרוף. תזכיר לי שוב שתרצה לגעת בי"
גייל הביט בעיניה של קייט, "אני מצטער קייטי, לא שלטתי בי."
"אני יודעת שאתה ואח שלך מתקשים לשלוט בצרכים שלך" אמרה קייט בחיוך סוטה שנשלח לעברם.
——————————
"מה עם קימברלי?" הביט מייקי בעיניו של אביב, "היא בסדר?"
"אני לא יודע" פלט אביב דאגה לעבר מייקי, "אני לא יודע אם היא בסדר"
מייקי קם מהר על רגליו, הוא הביט מסביב. הדבר הכי חזק שהוא שמע היה את קולות הבכי של רם על הספינה המשפחתית שלו. הוא הבחין בגייל, בייל וקייט בחלק האחר. ואז מבטו ראה את דניס, יושב על גזע עץ ומביט על שרירי ידיו, לראות ששום שריר מידיו החסונות של דניס לא נשרטה, לראות שהוא בסדר.
ואז בצד, הוא ראה אותה. את הנערה התמימה חסרת הכרה שוכבת ליד שלושה עצי דקל. הוא ראה את קימברלי. היא לא פקחה את עיניה, היא לא זזה לרגע. היא נראתה מתה.
הוא רץ במהירות לעברה, התכופף את רגליו והחל לגעת בה. התחושה שהוא נוגע במי שהוא אוהב בסתר מזה שנים עשתה לו פרפרים בבטן, אבל אותם פרפרים שהתערבבו בקוצים כשהוא לא הרגיש את הנשימה שלה.
"קימי…" הוא לחש את שמה, "אל תמותי לי"
הוא הביט בפיה, קירב את פיו באיטיות לעברה והחל להנשים אותה. עד שקימברלי ירקה מי ים ופקחה את עיניה.