"משחק מסוכן" | – פרק ראשון.

אני יורדת מההסעה הקבועה שלי. בלי שום אזהרה ומבלי שאני אשים לב סאמר רצה ומפילה אותי לתוך זרועותיה.
"קטלין! איזה כיף לראות אותך, סוף סוף", סאמר מוחצת אותי בחיבוק הדוב שלה.
סאמר היא אחת החברות הכי טובות שלי. סאמר, הולי ואני בלתי נפרדות מאז היום הראשון של גן הילדים שהלכנו ביחד אליו. סאמר והולי ההפך הגמור אחת של השניה. סאמר היא בעלת שיער חום ארוך ועור כהה. היא תמיד מלאת אנרגיה, לא יכולה לשבת לרגע בשקט ותמיד בעינינים, אפילו הכי סתמיים שיש. הולי היא בלונדינית נמוכה ובהירה. היא הרצינית שבחבורה שלנו. לעומתנו, היא בחיים לא תסתבך בשום צרה כי היא פוחדת שזה יפגע בסיכויים שלה להתקבל לאוניברסיטה הכי טובה שאפשר למצוא.
במהלך החופש הגדול שלנו סאמר טסה למשפחתה המורחבת בניו יורק סיטי ולכן לא ראיתי אותה במשך קיץ שלם. כמובן ששיחות הסקייפ וההודעות לא הועילו לנו במיוחד ולכן אני נורא מתרגשת סוף סוף לראות אותה אחרי הזמן הארוך והמייגע הזה.
"אז מה קורה? מתרגשת ליום הראשון שלך?", היא מתחילה עם השאלות שלה ויבואו עוד שאלות רבות.
"בטח, לא יכולה לחכות להתחיל את כיתה יא'" אני עונה לה בציניות.
אנחנו פונות לעבר הכניסה של הבית ספר העתיק שלנו. סאמר מתחילה לרכל על כל מה שקרה עם התלמידים במהלך הקיץ. למרות שהייתי בעיר כל הקיץ, לא שמעתי דבר על אף אחד. את האמת, זה בכלל לא עיניין אותי. מה שרציתי לעשות זה פשוט להנות עם המשפחה שלי ולא להתעניין בכל מה שהאחרים עשו במהלך הקיץ הזה.
אנחנו עוברות במסדרון ושמות לב לראש בלונדיני קופץ מתקדם לעברנו.
"הייתן מאמינות? הם השקיעו השנה בכיתת המוזיקה במקום במעבדה!" הולי עברה לעיקר, כמו תמיד, אפילו מבלי לברך אותנו לשלום. אנשים היו רואים אותה בתור חצופה וסנובית אבל אנחנו כבר התרגלנו לישירות שלה.
"את לא נמצאת במועצת התלמידים?" היא שואלת את סאמר בקול הצייצני שלה.
סאמר מנידה את ראשה בחיוביות ומצחקקת, "כן, אבל אני נמצאת בכיתת המוזיקה, מצטערת חברה".
אוי לא, עכשיו שתיהן יתחילו לריב, כרגיל.
אנחנו עוברות וכל הראשים מופנים אלינו. אנחנו כבר רגילות לזה, לכל תשומת הלב הזאת. כל אחד מכיר אותנו בבית ספר הקטן הזה, את החבורה הקטנה שלנו, השלישיה הבלתי נפרדת.
אנשים עוברים במסדרונות בדרכם לכיתות הלימוד, וכאלה שעדיין לא קבורים עם הראשים בתוך הלוקרים או נשענים עליהם. חלקם מברכים אותנו, חלקם מתחילים להתלחשש.
אני מרגישה מרפק ננעץ בתוכי, זאת סאמר. היא מנידה את ראשה לעבר מישהו. אני מסתכלת לכיוון שאליו היא הצביעה אני רואה את גבריאל האנט.
גבריאל האנט הוא כיתה מעליי. הוא גבוהה, יש לו שיער כהה ופנים מלאכיות. כולן דלוקות עליו, אבל אם הן היו יודעות מי הוא באמת הן לא היו אפילו חושבות על להתעסק איתו. אבל כל עוד לא כולן מכירות אותו באמת הוא עדיין נשאר להיות הבחור הכי שווה בתיכון.
אני מרגישה צורך להקיא למראהו.
הוא מתקרב, יותר מידי קרוב אליי. הוא מחייך חיוך מלא שיניים. בשבריר שניה, הוא עובר ממש לידי ,מתכופף ולוחש לעברי "נתראה מאוחר יותר". לשבריר שניה בלבד. הוא ממשיך בהליכתו בעצלה כאילו כלום לא קרה וצוחק מבדיחה שמישהו סיפר לו.
"מה זה היה?!" שתיהן פונות אליי עם עיניים פקוחות לרווחה. הן בטח שמעו את מה שהוא לחש לי.
אני לא יודעת, אני רוצה להגיד, בחיים לא דיברתי איתו. אבל אני לא מספיקה לפני שהן מתחילות לדבר.
"הא! ידעתי שקרה משהו מעניין בקיץ" אומרת סאמר בנימת ניצחון וביותר מידי קולניות. אנשים מפנים את הראשים שלהם לעברנו.
"את וגבריאל? את יודעת, כולן ישנאו אותך", אומרת הולי בשקט בקול מודאג.
"לא קרה כלום. אין לי מושג קלוש לגבי מה שקרה עכשיו, אולי הוא סתם רצה להציק לי."
סאמר מגלגלת את עיניה, "הוא לא היה עושה את זה דווקא לך. קורה משהו ואם לא תגלי לי אני הולכת לגלות בעצמי" היא מכריזה, מנפנפת לשלום ופונה עם עוד חבורה לכיוון השיעור הראשון שלה.
אני נאנחת ונכנסת לכיתתי. אני לא הולכת להטריד את הראש שלי בשאלות, לא כשאני צריכה להתמקד בלעשות רושם ראשוני טוב ביום הראשון שלי.
בהפסקה, אנחנו יושבות עם עוד חבורה בקפיטריה, בשולחן הקבוע שלנו.
"מטיו ונלה הם זוג, גרייס וג'ו נפרדו. שמעתם שלזואי יש חברה?, ג'וזפין מכיתת הגאומטריה התחילה לעשן סמים כדי להיות עם המקובלים, לוק רב מכות עם גרג במסיבה של אחיו…"
כמו תמיד, אנחנו מוכרחים להאזין לרכילויות האחרונות מפיה של סאמר. פעם זה עניין אותי אך עכשיו אין לי כוח לזה.
אני יושבת ליד הולי ומתעסקת עם השיער שלי בהיסח דעת. בטעות אני מפילה סיכת ראש. אני מתכופפת להרים אותה בדיוק כשנעל מעצבים אדומה ומבריקה דורכת עליה.
אני מרימה את ראשי ורואה את הנערה הכי ביצ'ית ביקום, קורטני.
היא מרימה גבה בלונדינית ומושלמת, " מה. הבעיה. שלך?", היא אומרת לאט, מדגישה כל מילה שלה.
"סליחה?"
"את יודעת על מה אני מדברת, אל תשחקי אותה. למה את חייבת לדחוף את האף הקטן שלך לכל מקום?"
כל הראשים בשולחן שלי מורמים ומופנים אלינו.
"הא?"
"אם עוד פעם אחת אני רואה אותך עם גבריאל שלי אני אטביע אותך בשירותים של הבנות", היא מרימה את האף ומסתקלת עם הפמליה שלה מכאן.
"רגע, היא ראתה אותך עם גבריאל במקום אחר?" שואלת סאמר בגיחוך, כאילו עלתה על משהו.
"מה? לא, ברור שלא. בטח ראתה אותנו היום במסדרון"
"טוב נו, שיהיה. כרגיל, היא עדיין כלבה" סאמר נאנחת וחוזרת לאוכל ולשיחות הקטנות שלה.
"אולי את צריכה לספר למישהו שהיא איימה עליך" לוחשת לי הולי.
"לא, עזבי. יעבור לה. הוא לא שלה, אפילו שהיא רוצה אותו" אני עונה לה.
בסוף היום הנהג שלי מחכה לי עם המכונית ליד השער.
אני מתיישבת ומקבלת הודעה מאמא שלי.
"אני חוזרת מלונדון בטיסה של השעה שלוש וחצי. אם אבא עדיין לא הודיע לך יש לנו אורחים בערב עם הודעה חשובה. תיהי מוכנה ומאורגנת! אוהבת, אמא"
היא הייתה אמורה להשאר בעינייני העבודה שלה בלונדון עד יום שישי. לא רגיל מצידה לחזור מוקדם.
את האמת, זה אף פעם לא קרה.
אורחים? אף אחד לא סיפר לי על זה ואני הראשונה לדעת על הדברים שקורים בבית.
לא יכולה לחכות לערב, הסקרנות עוד תהרוג אותי.