אבא שלי רוצח- פרק 1

אני ואבא הסתתרנו במרתף, בבית שלנו, מאחוריי ארונות הספרים.
מצחיק. זה פתאום נהפך ל-"מקום הבילוי" שלנו. איפה שתמיד אבא הסתיר את השלל אחרי כל השדידות, איפה שהיו כל האקדחים שלו.
שמענו את המשטרה בחוץ.
"מה אנחנו עושים עכשיו?" אמרתי בקול חלוש, כדי שרק אבא ישמע אותי
"את הולכת" אבא אמר לי
"מה? לאן?"
"את צריכה לברוח. תברחי לארץ אחרת, תשני שם משפחה ותסתתרי."
"מה?! למה? אני אראה אותך שוב?"
"הם רוצים אותי. אני גנבתי. אני רצחתי. אני לא מוכן שיקרה לך משהו… וכן" הוא העביר לי פתק עם כתובת
"מה זה?"
"זה איפה שאני אהיה. תצרי איתי קשר ואני אפגוש אותך שם"
הוא העביר לי אקדח, וכרטיס אשראי.
"את חייבת לברוח עכשיו" הוא אמר לי בקול עצוב
הוא הראה לי יציאה אחורית.
"תברחי!"
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו והתחלתי לברוח
התחלתי לרוץ
"היי! היא מצליחה לברוח! אחריה!!" שמעתי. כמה שוטרים התחילו לרדוף אחריי. ראיתי אותם מתקרבים ידעתי שאין לי ברירה.
כיוונתי את האקדח על אחד השוטרים,
ויריתי.
שמעתי צרחה. ידעתי שפגעתי.
כיוונתי בשוטר השני ויריתי.
ידעתי שפגעתי בשניהם. המשכתי לרוץ.
הגעתי לכביש המהיר. תפסתי מונית
"קח אותי מכאן!" ציוויתי עליו והתחלנו לנסוע.
הגעתי לנוי יורק. מספיק רחוק, אמרתי לעצמי.
מצאתי בית ספר. כך אוכל לשמור על פרופיל נמוך, חשבתי. נרשמתי לבית הספר, ולפנימיה שבו.
אמרו לי שממחר הלימודים שלי יתחילו. שמחתי. הלכתי לקניון וקניתי לי בגדים חדשים.
הלכתי לחדר החדש שלי ונשכבתי על המיטה.
אני לא מאמינה שהרגתי מישהו! רגשות האשמה הציפו אותי.
חשבתי על אבא שלי.
אני חייבת לשרוד, אמרתי
בשבילו.