נאמנה לעצמה חלק 1

חזרתי הביתה בשעה מאוחרת… פתחתי את הדלת בשקט כדאי לא לעשות רעש…. אבל עשיתי… אמא הדליקה את האור והסתכלה עליי במבט כעוס.
"היי אמא… מה קורה?"
"איפה היית? את יודעת איך דאגתי לך?! את לא נורמלית!!" אמא התקרבה אליי.
"בסך הכול הייתי בפארק הציבורי זה הכול…"
"זה הכול? זה מה שאת אומרת לי? ילדה בת 14 כמוך אמורה להבין מה מותר ומה אסור, אין לי בעיה עם זה שהלכת לפארק עד שלב מסויים שהיית שם יותר משעתיים!! מה כבר עשית שם?"
"לא הרבה.."
"בטח שלא הרבה… מה יש לעשות בפארק 4 שעות… ואת יודעת מה חמור שהלכת ב 7 ולא כול כך אמרת לי את זה…"
"מה אני כבר יכולה לעשות בפארק ציבורי? לאכול כריך? ואוו מסוכן נכון?!" אמרתי תוך כדאי זרקתי את התיק על הספה והתישבתי לידו.
"לכי לחדר שלך… חוצפנית…" אמא אמרה. קמתי לקחתי את התיק בזלזול עשיתי לה פרצוף חקיין תוך כדאי שעליתי במדרגות.
"את לא יוצאת עד שאני אומרת לך!" אמא צעקה.
"מה אכפת לי… במילה אני עייפה…"
"תתבישי לך!" אמא אמרה ועלתה אחרי, התכלתי לרוץ במדרגות יותר מהר עד שהגעתי לדלת החדר וסגרתי אותה מהר אחרי. נשאנתי על הדלת בחוזקה שאמא לא תפתח אותה, שמעתי שהיא בדרך לחדרי והתחלתי להילחץ.
"תפתחי את הדלת מיד!" אמא צרחה לי.
"לא רוצה!!" צעקתי לה.
"חוצפנית! תתבישי לך!"
"עם אבא היה גר איתנו בבית הוא היה מקשיב לי!!!" צרחתי לאמא. לרגע היה שקט… לא שמעתי אותה רק שמעתי שהיא יורדת במדרגות. כול עוד היה לי זמן ארזתי מהר תיק, עם קצת כסף בקבוק מים וכריך שלא אכלתי שנשאר על השולחן של המחשב שלי. לקחתי ג'קט של אבא שהיה קצת גדול עליי. זרקתי את התיק דרך החלון, קשרתי כמה בגדים ביחד, קשרתי קצה אחד לשולחן והקצה השני הורדתי דרך החלון, נשמתי עמוק וראיתי שיש עוד שלוש קומות מתכנו אבל בכול זאת ירדתי דרך החלון, עד איזה שהוא שלב קפצתי, פשוט קפצתי על הדשא, מהר התיישבתי ולקחתי את התיק והתחלתי לרוץ תוך כדאי שמתי את התיק על הגב וברחתי מהבית…