נאמנה לעצמה חלק 2

רצתי בחזרה לפארק הציבורי ועליתי לעץ גבוה ששם אוכל לצייר אבל שמעתי מלה רעשים. תיפסתי לאחד הענפים והתבוננתי מחוץ לענפים וראיתי שם כמה בריונים מציקים לילד שנראה בגילי הם הרביצו לו בברכים ולקחו מימנו איזה מחברת.
"חכו חבר'ה אני הקריא…" צחק אחד מהם.
"לא לוותר בחיים כי אז אתה עומק בפנים…."
"תן לי את זה!" צרח הילד וניסע לחטוף לו מהיד אבל הבריון השני מעך אותו לאחד העצים.
"חכו זה לא נגמר!" צחק הבריון"
"מנסה לצאת אבל הם צוחקים…. היי זה נכון! מה שאתה מנסה לומר פה זה שאנחנו מציקים לך ואתה מנסה לברוח, חכם אתה ילד…"
איזה מסכן, עם לי היו עושים את זה הייתי מחטיפה להם מכות כמו שאני תמיד עושה… ראיתי שהם לא מפסיקים לצחוק עליו. זה היה בלתי נסבל, ירדתי מהעץ יחד עם התיק והלכתי אליהם באיתיות.
"היי טיפשים!!" צעקתי להם.
"ילדה לכי מפה זה לא עסק שלך…" אחד מהם אמר לי, הילד הסתכל עליי מפוחד ורמז לי ללכת, לא רציתי… המשכתי לומר להם…
"תגידו חיות כמוכם לא צריכים להיות בגן חיות?!" צעקתי להם באומץ, הם עזבו לילד את המחברת והתקרבו אליי.
"מה עכשיו אתם כועסים? אבל אתם לא תרביצו לבחורה… נכון?" עניתי להם..
"רוצה לראות שכן?!?!"
"סבבה… תתפרץ" הייתי מוכנה למכות שלהם ידעתי שאני אנצח אותם…
"לא היא לא רוצה..! באמת היא בסך הכול רוצה לטובתי תיתנו לה ללכת!" הילד צעק והסתיר אותי עם גבו.
"סבבה גיבור… יאללה אני לא עומד לבזבז את הזמן שלי על זוג חננות.."
רציתי להעיף לו כפה אבל ידעתי שזה לא יעזור לי בכלום. הבריונים הלכו ונשארנו רק שנינו.
"המחברת שלך!" הלכתי להביא אותה עם התיק שלו, חזרתי אילו והבאתי לו לידים.
"תודה! בכללי…" ענה לי.
"מה שימך?" שאלתי בסקרנות.
"טומס…" התיישב על הדשא
"אני מנדי!" התיישבתי גם.
"שמעתי חלק מהשיר שלך.. זה נורא יפה!"
"תודה.. זה די פרטי אני לא אוהב לפרסם כול כך את מה שאני כותב…"
"אני מבינה… גם אני כזאת… אויי… יש לך פנס בעין…" לחשתי.
"זה שטויות אני רגיל…"
"איזה חרות… שאני אתפוס אותם…"
"למה לך?"
"טוב בכול זאת הם הרביצו לך… זה לא נעים…"
"אני יודע… אני יודע… לא חשוב עזבי את זה…"
"עם אתה מתעקש…"
"למה את כאן?" הוא שאל אותי ואני הייתי בצמרמורת… לא ידעתי מה לענות לו…
"עזוב… אמהות…" חייכתי.
"אהה… מבין… בת כמה את?"
"בת 14"
"גם אני איזה קטע…"
שמענו רעשים של בחורה.
"זאת אמא שלי!" הוא לחש. "תעזרי לי להתחבא!"
"טוב בוא" קמנו מהר ורצנו לאחד העצים לתפס עליו, אני עליתי ראשונה והוא אחרי. עזרתי לו לעלות כי הוא לא הצליח… אמא שלו הייתה עם פנס… שניינו היינו בפניקה מטורפת ומשכתי אותו בכוח.
"טומס?!" משהו צעק. נבהלנו ונפלנו מהעץ… הפנס היה בתוך העיינים שלי. שניינו הסתכלנו על אחד השני וידענו שאמא שלו תיקח אותו…