נבחרתי. פרק 2
בדיוק באותו הרגע הגיע מר סמית ועבר ממש לידי, יכולתי להריח את הריח של משחת השיניים שלו וזה היה כל כך מגעיל.. לא רציתי להיות ליד מר סמית הרבה זמן אז רצתי לחצר ונרטבתי כולי מהגשם. שחכתי לקחת איתי באותו היום מטריה לבית הספר, למרות שידעתי שצפויה להיות סופה באותו היום. היה לי קר. הלכתי לקפיטריה וקניתי שוקו חם. פגשתי שם את ג'ייסון, אדמונד, סנדי, אלה וטוד, הם החברים הכי טובים שלי. ג'ייסון הוא שחקן כדורגל, יש לו שיער שטני ועיניים ירוקות המון בנות אוהבות אותו אבל אני נחשב למנהיג החבורה. אדמונד משחק כדור מים, הוא גבוה, שרירי עם שיער שחור ועייניים כחולות הוא ההכי שובב מבינינו, אני חושב שיש לו איזה שהיא הפרעה, אני לא יודע. סנדי נמוכה ורזה, עם שיער חום מתולתל ועיניים חומות,אלה הייתה עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות, היינו חברים בשנה שעברה, טוד היה נמוך, חזק ורזה עם שיער חום ועיינים ירוקות, ואני הייתי גבוה עם שיער שחור ועיניים ירוקות. אנחנו היינו החבורה שכולם אהבו, הכי מקובלים. המורים קצת פחות אהבו אותנו, לי זה לא הפריע, אבל לאבא שלי כן..
כל יום שהייתי חוזר הביתה אבא שלי קרא לי למטבח ועשה לי שיחה על כמה לימודים זה דבר חשוב ושאני צריך להשקיע אם אני רוצה להגיע לאיזשהו מקום בחיים. תמיד אמרתי לו כתשובה שאני יודע ושאני אשתדל אבל אף פעם לא הקדשתי תשומת לב לשטויות שהוא אמר לי. כשהוא ממש עלה לי על העצבים הלכתי בצעדים גדולים אל החדר, מאגרף את ידיי לצידי גופי וטורק את הדלת מאחוריי, התיישבתי מאחורי מערכת התופים, והתחלתי לתופף בטירוף, אני מניח שתופפתי כל כך בפראות כדי להוציא את העצבים אבל יכול להיות שפשוט לא רציתי לשמוע את אבא שלי צועק לי מהמטבח. אמא שלי נפטרה שנה שעברה משתייה מוגזמת של אלכוהול, היא הייתה אלכוהוליסטית, גם אבא שלי היה כזה. כשאמא שלי מתה, הוא נגמל ונכנס למין דיכאון מוזר כזה, מלא בעצבים ואלימות, כנראה בגלל הגמילה ואולי גם מהעצב. פתאום יום אחד זה השתנה, הוא קם בבוקר ונהפך לאבא של ממש. יש לי אחות קטנה, בת 7, שבחצי שנה הדפוקה הזאת שאבא שלי היה בגמילה, אני הייתי היחיד שטיפל בה. ביחד אנחנו טיפלנו באבא, למרות שלא הייתי הרבה בבית. הייתי עם החברים שלי בעיקר. אפשר להגיד שברחתי מהחיים שלי. המון פעמים דמיינתי לעצמי שנולדתי למשפחה נורמאלית, שאלו בכלל לא החיים שלי. באותה התקופה נעדרתי הרבה מבית הספר וגם כשבאתי לבית הספר הייתי עסוק בלהבריז ולבלות עם החברים שלי..
הגעתי לקפיטריה ושמעתי שהם מדברים על סמית. באתי אליהם בריצה קלה וחבקתי את הבנות ונתתי כיף לבנים, כמובן שאיבון הנדבקת רצה אלינו ישר כשראתה שהתאספנו וחיבקתי אותה בגועל כי בכל זאת לא רציתי להעליב אותה ובזמן שחיבקתי אותה עשיתי פרצוף לחברים שלי, הם ישר התחילו לצחוק. כשהיא המשיכה לחבק אותי הדפתי אותה ממני ואמרתי "היי איבון.. מה קורה חברים שלי??" ישר כולם ענו לי שבסדר אבל הם ממש נלחצו מאדוורד הזה. לקחתי את אלה ביד וסימנתי לכל החבורה לבוא. טיפסנו על הגדר וכשהגענו לצד השני ראינו שאיבון מתחילה גם לטפס. ישר כולם הסתכלו עליי כי זה היה ידוע שאיבון מתה עליי. ישר תפסתי בידה מעבר לגדר, "זה מסוכן מדי בשבילך בייב, נדבר אחר כך" ניצוץ של התרגשות ניכר בעיניה והיא ישר הסמיקה, אי אפשר להגיד שהיא הייתה מכוערת, היא הייתה יפה, ובאותו הרגע הצטערתי שמחובתי לשקר לה. תמיד כשרצינו להרחיק אותה מאיתנו הוטלה עליי המשימה להגיד לה כמה אני אוהב להיות איתה אבל שבאותו הרגע זה לא מתאים. אבל תמיד שחכתי מכמה שאני מצטער וכשהיא הסתובבה הלכנו כולנו מחובקים ומתפוצצים מצחוק לעבר הספרייה הישנה.
תגובות (0)