נדייה פרק י"א

נדייה מיהרה להיכנס למכולת השכונתית כדי לקנות כמה מצרכים לכולם בטרם יסעו ובאותה הזדמנות נפרדה מהחנווני הקשיש שתמיד כיבד והעריך אותה.

כשיצאה מהחנות חזרה שנית ואמרה לו: אם אתה רוצה בוא היכנס אלי הביתה יותר מאוחר אך לפני שנעזוב ואולי תמצא עניין ברהיטים המעטים או כלי בית שלך יהיו.

הוא יצא מעבר לדלפק שלו הודה לה מאד ונישק את ידה לאות תודה ולאות פרידה.

נדייה נכנסה לג'ינה והיא כבר הייתה מוכנה ומזומנה לעזוב את הדירה ולנסוע ליפו.

"ואוו איזו זריזה את צחקה נדייה" "טוב בינתי את אמרת לאסוף את הכל וזה מה שעשיתי"

"בואי עכשיו אלינו נעיר את הילדים נאכל ארוחת בקר והחיילים הבטיחו כי יסיעו אותנו ליפו"

"אני כל כך שמחה לעזוב את המקום אני מאושרת כי נגור ביחד".

ג'ינה ונדייה נכנסו הביתה ונדייה הזדרזה להכין ארוחת בקר לכולן. בחדר הילדים התעוררה רק פטמה ושמחה לקראת אמה שברכה אותה בבקר אור.

גם הבנים התעוררו וכולם יחדיו הסבו לאכול ארוחת בקר אחרונה ביום האחרון לשהותם כאן במקום שלא הניב שום ברכה מקום של עצב ותוגה.

בסיומה של הארוחה ביקשה נדייה משלושת ילדיה כי יניחו כל אחד בשקית הגדולה שהיא הכינה להם את כל הבגדים פשוט שכל אחד ידאג ויהיה אחראי לפריטים האישיים שלו.

בינתיים נדייה המשיכה לסדר ולהוסיף בתוך השקיות הגדולות פריטים כאלה ואחרים וביקשה מהשכנה שתאחסן את הבדים צבעי המים וכל מה שכרוך לציורים של הילדים.

כולם עסקו באיסוף הפריטים של כל אחת ואחד וכמו כל דבר גם סידור השקיות והשקים הגדולים הסתיים.

כולם יצאו החוצה בדרכם אל המחסום שהפרידה ממנו ממש ממש לא כואבת.

החייל שסיכם עם נדייה על הרכב ביקש מחברו שיחליף אותו במחסום והוא נכנס אל המבנה ששימש את החיילים ומשם יצא חייל לא מוכר כלל וביקש מנדייה כי ימתינו מאד והוא יצא עם אוטו אשר לא מזוהה עם רכב של צה"ל.

נדייה נפרדה מהחיילים ואמרה להם אם הם רוצים שיכנסו לדירה ויקחו מה שבא להם כי ממילא הדירה שלה ושל השכנה עומדות בפני הריסה.

לאחר כמה דקות הגיע רכב שממש סמל של צה"ל או משהו מזהה לא היה עליו והנהג ירד ממנו ועזר לנשים להכניס פנימה את מטלטלהן.

לאחר שכולם עלו על האוטו המרווח מאד הנהג – החייל החל בנסיעתו לעבר העיר יפו.

עידן חדש לגבי נדייה ילדיה וגם ג'ינה סוף סוף עזבו את מחנה הפליטים ועוברים לעיר ממש
עיר " י פ ו".

המשך יבוא