ניסוי ותוצאה פרק תשיעי
כשהירח מתחיל לשקוע אני כבר רואה כיפת מתכת לבנה שבניינים מקיפים אותה. רק עכשיו אני קולט שאין לי מושג איפה אני או איך בכלל ידעתי את הדרך למעבדה. במבט ארוך אני מודד את קוטר הכיפה ומנסה הבין את תכונות החומר ממנו היא עשויה: קוטר הכיפה הוא בסביבות 189 מטרים, לא יכול להיות קטן יותר, הגובה שלה יכול כנראה להגיע ל90 מטרים אבל המרחק מקשה עלי להיות בטוח. נראה שהחומר ממנו היא עשוייה הוא חסין קליעים ובעל מרקם חלק המקשה לטפס עליו. חומה ארוכה מלאה בצריחי השקפה עמוסי חיילים מקיפה את העיר-מעבדה הקטנה הזאת ואני לא מצליח למצוא נקודה עיוורת שאוכל לחדור דרכה פנימה. פתאום אני מבין עד כמה אני עייף. הפציעות שלי עדיין מכאיבות לי והלילה ללא השינה שעבר עלי לא עזר. אני מתיישב על הדשא הרך וצופה. בשלב מסוים אני מבחין שכשהחיילים מחליפים משמרות נוצר רגע קטן שבו אין מי שצופה במגדלי הצפייה. זו יכולה להיות הזדמנות להסתנן פנימה אבל אני לא מבחין בדפוס זמן סדיר יכול לאפשר לי לדעת כמה זמן דרוש לי בשביל לבצע את המשימה כמו שצריך. ועוד משהו, היציאה. סביר למדי להניח שאני לא אוכל לראות את חילופי המשמרות מבפנים וזה אומר שיהיה עלי להסתמך על תחושת בטן. לצערי הרב אפילו תחושת בטן צריכה משהו להתבסס עליו וכאן אין אפילו שמץ קטן לדפוס כל-שהו. "אולי אתה צריך להרחיב את דפוסי החיפוש שלך," קול זר מגיע מאחורי. נער צנום אם שיער חום ועיניים כתומות מתיישב לידי ונועץ בי מבט שמעורר בי משום-מה אי נוחות מטרידה. "השם הוא טאנור." הקול שלו דק למדי וחלש. כמו לחישה מפוחדת. אני חליט שלא למסור לו את שמי האמיתי ולהציג את אצמי בתור דייב סמית'. (פעם אחרונה שאני משתמש בשם הזה.) אנחנו מחליפים מילים בודדות ואז ממשיכים לצפות במשמרות המתחלפות. אני מקשיב לעצתו של טאנור ומרחיב את תחומי החיפוש שלי, ואכן, מתברר לי שישנו דפוס חוזר כל חמש משמרות. משמרת ראשונה מתחלפת תוך שתי דקות ועשר שניות, המשמרת השנייה תמיד בפיגור של ארבעים שניות אחרי הקודמת, השלישית מתחלפת תוך דקה לכל היותר, הרביעית תוך שלוש והחמישית תוך שבע. הזמן הכי טוב להסתנן הוא בזמן התחלפות המשמרת החמישית. כנראה קבוצת טירונים שמוצבים במגדל הצפייה כאימון עירנות. לא משהו שלא אוכל להתגבר עליו. אבל אני עדיין צריך עזרה. לא נראה לי שאטנור מסוגל לעזור כאן. או שאולי כן?, ברגע שהמחשבה הזאת עולה בראשי הוא מסתובב אלי ואומר בחיוך רחב: "אני הרבה יותר חזק ממה שאני נראה. נראה לי שאני מסוגל להתמודד אם פריצת דלת פלדה." העיניים שלו בורקות בלהט. "אני מניח. בדרך כלל הייתי מסרב לעזרה-" "אבל החיים של אח שלך עומדים על הקו" הוא משלים אותי לפני שאני מספיק לסיים. "אתה עוקב אחרי או משהו?" אני שואל. "לא, אבל אחותי כן."
תגובות (1)
אני אקח ניחוש ואומר שאחותו של טאנור היא זאת שטיפלה בקונור.