ניקו פרק שתיים

קולה של אליס שוב העיר אותי, זחלתי מתוך הפח ונחתתי לרגליה בקול רם.
היא השתיקה אותי ומיהרה לרדת איתי לביוב.
"אולי במהלך הלילה הבנת שזה יהיה כיף מאוד לעזור לחברה טובה שלך להגיע לאיזה כלא?" שאלתי בתחמנות.
"לא ניקו, אני לא הולכת להסתבך בצרות כאלו!" אמרה אליס וניסיתי שוב.
"בבקשה?" התחננתי, אני לא ממש זוכרת הרבה אבל אני יודעת שאני לא טובה בבקשות.
"אויש, ניקו. את מסתבכת בצרות ואני לא אעזור לך בזה." אמרה אליס ואני כמעט בכיתי, כל כך רציתי ללכת לכלא הזה!
"אני מתחננת! ואם לא תבואי אני אלך לבד, ואני לא מוכנה שתגידי לי לא!" אמרתי, אין לי כוח להתמודד עם התנגדות מעצבנת, אני רוצה לעשו משהו והרצון של אליס לשמור על החוק לא יפריע לי.
"טוב, לכי לבד." היא אמרה והסתובבה.
היססתי לדקה, חשבתי על מה שאני עושה.
אליס הזהירה אותי, הדרך קשה. זה באמת נשמע ממש מפחיד, ואם זו כמות המשטרה שמסיירת ברחובות מי יודע מה הגודל של משמר הגבול! בטח איזה צבא עם בליסטראות והכל….
אבל מצד שני אני לא יכולה להיכנע לאליס, אני רציתי ללכת ואין לי מה לאבד, מקסימום אני אמות, מה רע?
"טוב, אני הולכת." אמרתי ואליס הסתובבה בהפתעה.
"לא, חכי, לפני שתלכי יש מישהו שאני חייבת להראות לך, הוא יעזור לך מאוד." היא הוציאה אותי מהביוב ומשכה אותי לתוך יער, אל קרחת יער קטנה ובה ישב ילד בערך בן חמש עשרה, שזה כנראה גם בערך הגיל שלי.
כשחשבתי על זה הבנתי שאני לא יודעת מה הגיל שלי והמראה שלי!
"אמיגו, יש פה ילדה שצריכה אותך." אמרה אליס, הילד קם וראיתי שהוא לבוש בבגדים רופפים שהיו גדולים עליו בכמה מידות ומלוכלכים מאוד.
"הילדה הבלונדינית הזאת? טיפשה מידי בשבילי. מה שמה?" שאל הילד ואני נעלבתי מאוד, אפילו לא שמתי לב שגיליתי כרגע פרט חשוב על החיצוניות שלי.
"ניקו! קוראים לי ניקו ואני לא טיפשה!" התפרצתי עליו.
"דיי, ניקו! שניכם תירגעו מיד!" כעסה אליס ואני הבטתי בילד בכעס.
"איך קוראים לך? במה אתה יכול לעזור לי בכלל?" שאלתי אותו באגרסיביות.
"קוראים לי אמיגו, אני לא יודע במה אני יכול לעזור לך משום שממש לא התנדבתי לעזור לך." הוא הביט בכעס באליס.
"אמיגו, היא צריכה להגיע לכלא השחור, לשחרר את אחותה משם. אתם הולכים באותה הדרך וחשבתי שלא יפריע לך אם היא תלך איתך." אמרה אליס.
"יפריע ועוד איך, היא טיפשה, בלונדיניות הן טיפשות, היא תסגיר אותנו." אמר אמיגו והגדיל את שנאתי אליו.
"אם אצטרף אל שניכם ואדאג שלא תעשה שום דבר, תסכים?" שאלה אליס בכניעה.
"בך אני בוטח, כן אז אני אסכים." אמר אמיגו והבטתי באליס בהפתעה, היא כרגע התנגדה בכל תוקף ללכת איתי! ופתאום היא מסכימה?
התגברתי על ההפתעה שלי ואמרתי: "אז הולכים?"
"הולכים." הם אישרו והביטו אחד בשני, ואני הבטתי לשמיים האפורים, וחשבתי לי בשקט, אם יש ארץ אפורה, הרים שחורים ומדבריות אדומות, האם איפשהו בעולם המשונה הזה יש גם מקום צבעוני שלא הכל אחיד בו?