נסיכה סודית- פרק 10- איך קוראים לך?

זה לא הוא. הייתי צריכה לדעת. איזה טעות. מה אני אומרת לו עכשיו? התנתקתי ממנו. "וואו" הוא אמר בחיוך. חייכתי חיוך מאולץ. הוא התקרב אליי כדי לנשק אותי שוב. "אני לא שומעת דיבורים שם בפנים!" שמעתי את הקול של מאיה מבחוץ. לא הערכתי אותה מספיק עד עכשיו. "היא לא שומעת דיבורים, אז כדאי שנדבר" אמרתי לו. הוא שתק וחייך. "אז, אנחנו.." "כן" אמרתי במהירות. לא רציתי לשמוע את המילה 'יחד'. "אוקיי" הוא אמר והחזיק לי את היד. וואו, הקיטש. הישראלים האלה."אני חייבת לעשות שיעורים באלגברה" אמרתי לו וקמתי. "אוקיי, אז ניפגש מחר" הוא אמר, קם ונישק אותי. "ביי" הוא אמר ויצא מהחדר. מטומטמת. לא למדת כלום?
שמעתי דפיקה בדלת. שתקתי. מאיה נכנסה. "מה את רוצה?" שאלתי אותה. "את לא נראית כל כך מרוצה, הוא נראה מאוד מרוצה כשהוא יצא מפה" היא אמרה. "כי אני עשיתי טעות" אמרתי לה. "את רוצה לדבר על זה?" היא שאלה ונעמדה לידי. "לא ממש, תודה" אמרתי לה. "את יודעת מה אני מציעה?" היא שאלה בזמן שהתיישבה על המיטה. "מה?" שאלתי אותה. "אולי תפתחי בלוג?". "בלוג?" שאלתי. "כן, בלוג" היא אמרה בחיוך. "תרשמי שם את כל הדברים שלך, זה יעזור לך" היא אמרה. "אני, כשהייתי צעירה, היה לי בלוג מאוד מצ.. ". "תודה על העצה, ביי" אמרתי לה וליוויתי אותה אל הדלת. "ביי" היא אמרה.
טוב, בלוג. איזה שטויות. טוב נו, גם ככה אין לי מה לעשות. איך לקרוא לו? הנסיכה ההיא. כן, מטומטם, אבל אני חייבת להוציא את מה שיש לי להגיד.
"זה רעיון שטותי, אבל זה לפחות משהו. למי עוד אני יכולה לספר מה עובר עליי? אולי עדיף ככה, אנונימי. אני לא יודעת כמה אני משוגעת. כשמישהו מנשק אותך בחושך, את אמורה להרגיש פחד, ואת אמורה לדאוג, את לא אמורה לחשוב על זה בצורה.. חיובית. את לא אמורה לאהוב את זה. אז מה לא בסדר בי? למה אני שונה מהשאר? מה אני אמורה לעשות? מה אני עושה אם בטעות נישקתי מישהו, כי חשבתי שזה הוא שנישק אותי, ובעצם מסתבר לי שזה לא הוא, ועכשיו אני.. תקועה איתו? מה אני אעשה אם בסוף יתברר לי שזה מישהו מבוגר וסוטה?לא, זה לא. זה נער. בחיים שלי עברתי המון דברים. המון. נישקתי המון אנשים כדי להוכיח משהו למשפחה שלי, ואני כבר יכולה לזהות מי זה נער, מי זה מבוגר, מי הומו, מי מתרגש, מי מפחד, מי לחוץ. זה נער. מה אני אמורה להגיד לחבר שלי על הנשיקה עם ההוא? למה הכל חייב להיות כזה מסובך?"שלחתי. לא רציתי לרשום יותר מדי.
בערב, נכנסתי לבלוג הזה. וואו, חמישים וארבע תגובות. "אל תגידי לחבר שלך". "הוא יבין". "אם את מרגישה אל הנשיקה כל כך הרבה, את חייבת לברר", ועוד תגובות דומות.
ואז שמעתי צלצול. זה הודעה מהמייל שההורים שלי פתחו לי כדי שאני אוכל 'לתקשר עם תלמידים'. לחצתי על ההודעה. "אני לא יכול להגיד את זה בדרך אחרת, פנים מול פנים, בטלפון, או בכל מקום אחר, אז אני אגיד את זה כאן. אני אוהב אותך. הנשיקה הייתה מדהימה. הכי טובה שהייתה לי. אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה. או עלייך. אני לא מסוגל להגיד לך את זה, אבל אני נמצא בשכבה שלך. את מדהימה." הכתובת מוזרה. נו ברור, למה שהוא ישתמש בכתובת של עצמו? טוב, לפחות זה מישהו בגילי, וגבר. thatboy. ככה קוראים לו. "למה אתה לא יכול לספר לי מי אתה?" שאלתי אותו. "אני פשוט לא יכול" הוא אמר. "אם אני אגיד לך שהנשיקה הזאת הייתה טובה, אתה תספר לי מי אתה?" שאלתי. אין תשובה. "לא, אבל בזכותך אני אשן טוב הלילה" הוא רשם. חייכתי. אני לא מאמינה שאני מחייכת בגלל מישהו שאין לי מושג מי זה. "אני אשן טוב בלילה אם תספר לי איך קוראים לך" רשמתי לו. "פעם אחרת" הוא רשם.