נסיכה סודית- פרק 11

הגעתי לבית הספר בבוקר. רק חשבתי על הנשיקה של הילד הזה. הסתכלתי על כל הבנים, לראות אם מישהו מסתכל עליי מוזר. "היי" ניקולס אמר לי ורכן כדי לנשק אותי. "ניק.. שכחת?" לחשתי לו. "סליחה הוד מעלתך" הוא אמר בחצי חיוך. "אני מצווה עליך להפסיק להגיד את זה" אמרתי לו בחיוך ונזכרתי שחוץ מהנשיקה עם האנונימי, הייתה לי נשיקה עם חן.
"ניקולס" אמרתי. מנסה לחשוב איך לנסח את זה. "מה?" הוא שאל. "אתמול.. אני התנשקתי עם מישהו" אמרתי לו. הוא הסתכל עליי בתדהמה. "למה?" הוא שאל. "כי זה היה או להגיד לו שאני נסיכה או לנשק אותו, אז נישקתי, וזה לא אומר כלום לגבינו, זה רק עד שההורים שלי יחזירו אותי לממלכה" אמרתי לו, מנסה להרגיע אותו. "עם מי?" הוא שאל אותי בעצבנות. "זה לא משנה עכשיו, אתה לא תעשה כלום עם זה" אמרתי לו. "מי זה?" הוא שאל שוב. "ניקולס, להזכיר לך שאני יכולה להחליט עליך, למרות שאני לא אוהבת את זה?" שאלתי אותו. אני באמת שונאת להשתמש בכוח שלי כנסיכה. "בסדר, אבל כשאנחנו עפים מפה, אתם לא ממשיכים.." "ממש לא" אמרתי לו.
נכנסתי לשיעור. "בוקר טוב" איתי אמר לי. "בוקר.." נאנחתי והתיישבתי לידו. "מה קרה?" הוא שאל אותי. "יותר מדי קרה" מלמלתי. "את רוצה לדבר על זה?" הוא שאל אותי. הסתכלתי עליו. "אתה רוצה להקשיב?" שאלתי אותו. "אין לי משהו יותר טוב לעשות" הוא אמר בחצי חיוך. "לא אכפת לך שזה סיפורים על בנים נכון?" שאלתי אותו, ליתר ביטחון. "דמייני שאני החברה הכי טובה שלך, אוקיי?" הוא חייך. חייכתי. "יאללה אחותי, שפכי ה כ ל!" הוא אמר, מנסה לחקות בחורות. צחקתי. "אוקיי אוקיי, אבל אתה לא מספר את זה לחן או למישהו, נכון?" שאלתי אותו. "אני לא אספר הוד מעלתך" הוא אמר וחייך. נבהלתי לשנייה. "מישהו נישק אותי" אמרתי לו. "מה זאת אומרת?" הוא שאל, לא מבין. "מי? חן?" הוא הוסיף. "לא.. כאילו אחר כך גם חן כי רציתי לבדוק אם זה הוא זה שנישק אותי, אבל זה לא הוא" אמרתי לו. "איך את יודעת שזה לא הוא?" הוא שאל. "כי.. הוא מנשק שונה" אמרתי לו. "אוקיי עזבי, אני חושב שלא בא לי לשמוע את זה" הוא אמר בחצי חיוך. "אתה רצית" אמרתי. "אני לא הכרחתי אף אחד" הוספתי. "אני מתחרט" הוא אמר בחיוך.
"טוב ילדים, לכבוד סוכות שקרב ובא, כל זוג יבנה דגם מקורי של סוכה ויגיש לי אותה שבוע הבא!" ברכה אמרה. אוח, אין לי כוח לזה. "הזוגות הם הזוגות שבשולחן, שלא ייצור סיבוכים, בהצלחה" היא אמרה בחיוך מזויף ויצאה מהכיתה. "היום את פנויה?" איתי שאל אותי. "כן, למה?" שאלתי אותו. "כדי שנסיים עם העבודה הזאת" הוא אמר בחצי חיוך. הנהנתי. הוא רשם לי את הכתובת ואמר לי לבוא בארבע. השעות פה כאלה מסובכות, למה ארבע זה גם 4 וגם 16. למה לסבך עניינים. יש 4 בבוקר ו-4 בצהריים. ישראלים.
דפקתי בדלת. הבית שלו היה נראה כמו הוילות בשכונות היפות בממלכה שלנו. אולי זה לא ארמון, אבל זה מקום יפיפה. הוא פתח לי את הדלת. "היי" הוא אמר לי. "היי" חייכתי אליו. "את חברה של איתי?" האח הקטן שלו שאל אותי. "שגיב, שקט" איתי אמר לו והסמיק. "לא, אנחנו רק חברים טובים" אמרתי לו בחיוך. "אבל את יפה, תהיו ביחד" הוא אמר. צחקתי. "תודה, גם אתה יפה" אמרתי לו. "אהה נועה, קחי את שגיב, בבקשה" הוא התחנן למישהי. היא נעמדה לידי. היא הייתה כל כך יפה. "היי" היא אמרה לי בחיוך מוזר. "היי" חייכתי אליה. "את אלינור?" היא שאלה בהתלהבות והסתכלה על איתי. "כן" חייכתי. "טוב נועה, רציתי שתרחיקי את שגיב לא שתהיי יותר גרועה ממנו" הוא אמר בעצבנות. איזה חמוד. "אח שלי הזה, כזה קרציה" היא אמרה לי. חייכתי. "אז בשביל מה באת לפה? אל תגידי לי שאתם ביחד" היא אמרה. צחקתי. "לא, יש לנו עבודה להגיש ביחד" אמרתי לה. "טוב, אלינור, בואי נעלה לחדר שלי" הוא אמר לי והחזיק ביד שלי, ומיד עזב.