נסיעה להודו 2007 / 29

אמריצאר
עבר יום ואנחנו בשדה תעופה לטיסה אחרונה בהודו, הפעם לאמריצר.
אלה אותם כרטיסים שרכשנו באודאיפור לחברת איר דקאן, שמושביה אינם מסומנים. על הכרטיסים של ג'ט החזירו לנו רק 75% למרות שביטלנו חודש ימים לפני המועד ובכל זאת העיסקה הסתיימה ברווח. בעתיד, אם יהיה בהודו נחשוב טוב טוב לפני שנסתכן ברכישה אצלם.
מגיעים ראשונים לשער ובזכות היותנו בין 5 ראשונים, שקנו כרטיס לטיסה מפקיד בידינו הפקיד שלט ועליו המלה עדיפות. הפקיד מסמן מרשימה שמית כל אדם שעובר דרכו בשער ושולח אותנו לאוטובוס. כשמגיעים לקרבת המטוס דילת מארגנת את כולם בטור ארוך יפה כמו ילדי בית ספר ומשנוכחה שכולם הגיעו מכריזה "צא" וההסתערות יוצאת בחטף. אין ריצות ודחיפות אלא גמיעת מרחקים מזורזת וניצול יתרונות ספונטני עד שלב הסולם. בתוך המטוס סקירת מצב אינסטינקטיבית וזינוק ממוקד ללכידת עמדות ואז מבט רטרוספקטיבי לאשר את מה שהשגת. יש מרווח קצר מאוד לשיפורים וכשמתפתח ויכוח, קלף אשה בהריון נחשב ג'וקר וכך גם לוחית עדיפות שבידינו. למרות שכל שלב בתהליך בא לנו בהפתעה יצאנו שבעי רצון. אם הזינוק יצא ללא התרעה מספקת, בדרך חזרה נתקן. הכל בשביל טיסה של שעה ומקצת. כמובן שעל אוכל אין מה לדבר ותא שירותים בודד, עדיין ללא תשלום.
זה איננו מטוס מגודל ואני מניח שגם מטוסיה האחרים של החברה מתוכננים להתכתשויות קצרות בלבד.
טיסות לאמריצר מועדות לערפילים בתקופה זו של השנה. על כן, אלה של אינדיאן ואיר דקאן יוצאות בשעת בוקר מוקדמת במיוחד או אחר הצהרים ונוחות למעמד העובד. ג'ט טסה בשעות נורמליות של אמצע היום ומשרתת את המעמד המבזבז.
אמריצר, שדה בינלאומי ובתחילה גילה קוותה שנטוס לשם עם החברה האוזבקית דרך טשקנט ונחזור מבומבי. יצאו יקרים ולכן באנו בהפוכה. מתקן לא גדול, חביב, ביתי, קצת פרובינציאלי לבינלאומי, אבל הסיקים שאפתניים במיוחד והמעמד חשוב להם. מגלים סוג חדש של אנוש הינדי. משופם ומזוקן למשעי מתנהל זקוף כמטאטא, בטוח שהעולם תחת כפות רגליו וגאה בכוחניותו.
יוצאים למגרש חניה ובקצהו הימני גרסה מקומית לפרהפייד. מפקד מיליצית נהגי מוניות מהסה את נתיניו ושואל לאן פנינו. קצת מודאגים כי המלון לא מוכר, למרות שיש בשמו זהב ומחירו מכובד. כשהבעיה נפתרת, תוקע מחיר כפול בהשוואה עם שדות אחרים וכאשר מסתכלים סביב ברור לנו, שאין שדות זרים לרעות בהם, כאן איש לא ימרה את פיו. שלטון הבעלים הייתי מכנה את צורת המשטר המקומית. בכל מקום אחר, פקיד ממשלתי קובע והנהגים מרכינים ראש בהכנעה. אצל הסיקים, הכנעה יוק. בכלל עושים ג'סטה להודים שנותנים למשול בהם.
נכון, הנסיעה קצת ארוכה למלון, שבאמת ממוקם שתי פסיעות ממקדש הזהב, עלתה 400, המלון דרש 600. חזרה שילמנו 250 והאיש עוד יצא מרוצה.
אשת בעל הבית בדלפק, ארוע נדיר בהודו, זו שעד כה. ממריאים במעלית עד החדר ואני חייב לנוח כמו שגילה חייבת לצאת. אין חדש תחת השמש, כל אחד והתכנות שלו.
גילה חוזרת נלהבת מהמקדש ורותמת אותי לעגלתה. עודני יושב בלובי והנה פולשים פנימה בסערה שני סיקים מזן חדש. הגבר טורף את המרחק לדלפק בצעדי גמל כבדים כשבידיו סמסונייט אלגנט והאשה בצמידות לעכוזו השמאלי מוחלת על זכות הדיבור הגם שניכר עליה מאמץ הבלימה כדעתנית מערבית טיפוסית. מותני שניהם מעוטפים בשלמה סיקית טיפוסית אולם מבדים בהירים, זרים לאפרורית המתמזגת של הרוב. גבותיהם זקופים כתורן וכריכה סיקית על ראשם כובשת תחתיה רעמת שער בלונדיני. האשה שידרגה את הגלימה לשמלה קצת צמודה וחושפנית מהמקובל והגבר משלים את המופע בז'קט עסקי עליון, אבל אין לטעות בדתם. היא מצהירה על עצמה מראש התורן. לא ראיתי מקומיות חובשות טורבאן וקשה להניח שמחוסר אמונה, אך הבה נניח שזה שעשוע מותר. הם כובשים בסערה את דוכן הקבלה בציפיה לקבלת פנים מחבקת לא בגלל הממון בודאי, אלא בגלל האחווה הדתית למומרים מבני דת הדולר. אח"כ שאלתי ואישרו, שקיימת קבוצה שלימה של כאלה והם לומדים במרכז מיוחד לשכמותם.
הולך בעקבות גילה חמישים מטרים אל השער הראשי, עוברים סקירה ונכנסים. המקדש הוא מפעל כלכלי אדיר ללמדך את היתרון במקדש אחד מרכזי על פני ביזור מקדשים לא ממוקד.
המוני משגיחים מפקחים על כל סנטימטר במכלול ואף פעילות או אדם לא נשמטים מעיניהם. יורדים אל מתחת המדרגות לאולם הלבשה שבו אתה משיל נעליים ואולי עוד מה שאסור וניגש לאחד מחמישה עשר אשנבים. חפציך מוכנסים בתאית ואתה מקבל מספר כמו מלתחה על חוף הים. בעולם המערבי חוסכים בכוח אדם. בעולם הזה מפריזים בשימוש בכוח אדם כי אנשים יודעים להעריך הזדמנות לפרוסת לחם.
חוזרים ומטפסים מעלה ונכנסים דרך המעבר לתחומי המקדש. כל הנכנסים חייבים לטבול רגליים בשקערורית מים וגילה האנינה מודיעה שהיא מזייפת. העין הפקוחה עוצרת בעדה באדיבות תקיפה והיא טובלת גם טובלת עם רגלי ההמון ונרגעת לשמוע שהמים זורמים כל הזמן ואין סכנת צרעת. הפתח מוליך אל בריכה אדירה, שנחה לה במרכז וסביבה רציף הליכה כמעט מאה מטרים הצלע הארוכה. לצד הרציף סתיו מרווח ומאחוריו חדרים ובהם אולמות בישול סעודה והרצאות. נעים לאיטנו שמאלה לאורך הפרומנדה ומדי פעם ניגשים למעקה להתבונן במים. מותר לשחות בהם, אך בשעת ערב הם קרירים מאוד. שלושה עצים קדושים משתרגים לאורך הטיילת בזכות גורו מה שמו שהרצה בצילם וקצת עצוב להיווכח, שאין חדש בקרב מאמיני הדת המודרנית הזו יחסית לקודמותיה.
מייסד הדת, גורו נאנאק נולד ב- 1469 ואחריו קמו עוד 9 גורו, שהרביעי בהם ראם דאס ייסד את אמריצאר (1577) והחל לבנות את המקדש. העשירי והאחרון בשושלת, גורו גובינדה סינגה מת ב- 1708 ומאז העסק רץ על בסיס הכתבים שהותירו העשרה.
הסיקים מכירים באל אחד, דוגלים בשיוויון מלא בין בני אדם, גברים כנשים, פוסלים את הצורך בשכבת כהונה לתיווך עם האל ומציעים מבחר עקרונות שנשאב מהאיסלם וההינדואיזם. היות וציוויהם אוסרים הערצת תמונות, אין בנמצא תמונות של שרשרת הקדושים. את האיורים הקיימים מצדיקים לצורכי הדגמה בלבד. הספר הקדוש קרוי גורו גראנתה סאהיב והוא כאילו תפס את מקומם של הגורו האנושיים.
אפשר להתיחס ליצירת הדת הסיקית כמו ליצירת שפת האספרנטו, מעין נסיון למסד את הצורך הדתי על בסיס הגיון מציאותי כפוף למקובלות והתנהלות נטולת ניצול.
כשחושבים על כך, דת בימינו היא משרע רחב מאוד של הצעות סיפוקים די מקבילות בין דתות אחיות. דת מתחילה צומחת על הרוב בקרב קבוצה אתנית ייחודית וזה ההגיון שישאר בבסיסה גם אחרי דורות רבים של קיום. בכל דת מתגלע מתח בין הביקוש לסיפוקים מידיים לבין החיפוש אחר "האמת" או המציאות. התיאוריה שואפת ככל יכולתה להרחיק את הסיפוקים וההמון זקוק להם כאן ועכשיו ולרוב התיאוריה נאלצת להתכופף בכוח הביקושים. כוחה של דת הוא בהמוניותה וזו ניתנת להגשמה רק ע"י הדגשת שיוויון הזדמנויות בגישה לאל ושימושיות מיידית. דת היא מוסד מנוהל ובמוקדם יותר מאשר מאוחר הממסד מזהה את עצמו עם הדת ומפנה מאמצים להבטחת ההמשכיות תוך יצירת מדרג אליטיסטי שישמר סמכויות.
בדת שיכולותיה הפיזיות מוגבלות כמו היהדות, השיטה שאומצה התפתחה למכלול אדיר של איסורים וחרמות כאשר מורי הלכה מתחרים בעיול שלל נימוקים להצדקת עוד שלילה או מניעה ממאמיניהם. השתרש אלמנט מפלה של ייחוס אשר נוטה ליצור מידרגי השגיות שביסודו קרוב מאוד לפוליתיאיזם.
הנצרות צמחה על רקע ביקוש הקלה מהנוקשות היהדותית ולכאורה השיגה מטרות, אבל הפער בין ההגשמה הקיבוצית לאישית הרחיק יעדים וגם היא התקשחה לדת מופלגת במניעות, ענישות והתנזרויות. את ההדרגיות פיתחו בעיקר במרחבי התיגמול השלילי של גיהינום ומוראותיו. המימסד מנסה להשתחרר מהצדדים הכפייתיים יותר של ענישות וחרמות, אבל ההמון עדיין מחפש משמעויות בכיוון השלילי מכוח התאוצה.
הציוויים של האיסלם הם ברובם מסוג עשה ומעט מאוד ממין הלא תעשה. האלוהות היא חלק מחיי היומיום, אלא שעדיין לא הבשילה ההבנה שהגשמה קיבוצית אינה מבטיחה את הסיפוק האישי.
הדתות המונותיאיסטיות לא יכולות להרשות לעצמן קיום מתחרה מונותיאיסטי במעמד שווה לצידן, מכיוון שיש בכך ערעור על בלעדיותן או הכרה בפועל בפוליתיאיזם. הנצרות ראתה במצבם של היהודים הוכחה לנחיתות דתם ולמוסלמים התיחסה כאל עובדי אלילים. המוסלמים הנמיכו את הנצרות והיהדות לדרגת דתות נסבלות והיום חולמים על ג'יהאד ולא הדתות הפוליתיאיסטיות הן שמהוות להם מטרה. אצל היהודים, כל היתר הינם עכו"ם ואפילו בני ברית, שמנהגיהם שונים במעט משלהם.
ההינדואיזם הוליד דתות לכאורה אתיאיסטיות כמו בודהיזם וג'איניזם, שהתנוונו בהדרגה לתיאיזם בדרגת ריבוי כזו או אחרת. מצוות העשה של הג'אינים המשיכו ככל הנראה את מסורת האובססיביות של אל תעשה, בעוד הבודהיזם המיר לצורת הראי שלה -רק כך תעשה.
השיקול העיקרי, שכל הדתות כולן מסתמכות עליו הוא הכדאיות במישור האישי, אך המאמינים כבולים, בתיאוריה לפחות למועדי התיגמול המוכתבים להם, אם בעולם הזה, בעולם הבא או גם וגם. המשמעות היא שהדוניזם איננו פסול לכשעצמו, אלא רק בהקשר של חברה אנושית נטולת פיקוח. אפילו הנירואנה היא תגמול, שמושג בכוח שאיפה אנושית למצות את יכולת העונג האולטימטיבית. יש בה הגיון רב יותר מההנאות שמספק גן העדן, שמוכרות כבר לאדם, ואשר קשורות ביכולות התפקוד הגופני. את התענוג הצפון בנירואנה קשה אפילו לשער, אלא לאמוד בעזרת ההגיון שזה מעין פרדוקס. כך או כך, כולן שיטות לרסן דחפים בחברות חסרות שיויון, שבעלי ההישגים מגשימים בהן סיפוקים מעבר לאחרים.
הסיקים מקבלים את שיטת הגלגולים והנירואנה, אבל קובעים, שאדם נולד כמעט בסוף שרשרת הגלגולים שלו. המצוות מהמאמינים כוללות ענידת 5 אביזרים סימליים ואיסורים על הסרת שיער, ניקוב הגוף, צריכת סמים והימורים. פרט להכרה באל, נדרש ניהול אורח חיים הישגי אך מתון ונדיב. הדת מוציאה את חוסר השיוויון החברתי מתחומי שליטתה ומותירה לעצמה רק פתח צר בתביעתה לאלטרואיזם. כמו כל הענף ההינדי יש הכרה בהישגיות רוחנית שלכאורה פתוחה בפני כל אדם.
האמונה כוללת גם אלמנטים לאומיים כמו חובה ללמוד פונג'אבית והדגל בעל עיצוב מיוחד שמתנוסס מעל מקדשים ועליו הסמל שמתבקש לו תואר הלאומי. האיסלם נחשב סיכון מיוחד וישנן הוראות ספציפיות לאיסור נהגים מוסלמיים.
עברנו את הטיילת עד גשר הכניסה למקדש שנמתח מעל המים. גדרות מוזהבות יוצרות שלושה מסלולים על הגשר. באחד עוזבים את המקדש, בשני, המון מצפים לכניסה ובאמצעי מסלול דק כדי אדם אחד ומתקדם בעקביות. הצטרפנו לאמצע כי גילה מחפשת הקלות כרונית. מברכים את עצמנו בעודנו חולפים על פני הממתינים ואז למולנו שולחן עמוס תרודי ענק ואנחנו אמורים ליטול פנכה מלאה באורז ולפרוש חזרה כדי לאכול. תקועים ומסובבים ראש במבוכה ולא רואים דרך להיחלץ וכאילו בדרך נס מישהו פותח לנו את המעבר להצטרף לתור הממתינים. אמרתי שקיים פיקוח רצוף על כל מקום באתר וידעתי מה שאמרתי.
אמרנו שדת זקוקה לדפוסי התנהגות עיקביים להבטחת גישה שיוויונית לאלוהות ואכן גם הסיקים אימצו מודות התנהגות מחיבות. מקדש סיקי קרוי גורדוארה ונכנסים אליו ברגליים יחפות וראש מכוסה. ספר הקודש מונח על דרגש מאחורי תעלת מגן ובחברתו ישוב אדם לשמור עליו, אלוהים יודע ממה. המתקרבים שחים אפיים ארצה ונוגעים בקרקע לאות הערצה, קונספט כלל הודי שכבר הכרנו. המאמינים מתישבים על הרצפה לבל יגביהו ראשיהם מעל הספר הקדוש, נשים לחוד וגברים לחוד וכשמקריאים מהספר יש להפנות כלפיו את חזית הגוף. קול נעלם מקריא ללא הפוגה מהספר הקדוש.
בקטע של הפקדת תרומה הטלנו משהו לערוגת הקדושה הפרחונית שמאחורי התעלה. הן מישהו צריך לפרנס את המון המועסקים וגם להבריק את הזהב מדי בוקר.
עולים לקומה שניה וגם שם יושבים אנשים, בהם מערביים וכאלה, שמעיינים בספרי קודש ומחכים שיחושו משהו. אתה קורא את סימני השאלה מאחורי העיניים הנבוכות שמחפשות נקודת תאחיזה במרחב הדחוס וחש מראש את האכזבה הצפויה להם. למרות שזו דת יחסית מודרנית היא נטועה בהווי לאומי אתני, מה שאסור לכנות גזעי, ועדיין לא ערוכה להתמודד עם תהיות של בני תרבויות זרות. אולי עם ההצלחה או הכשלון הלאומי יגדל התיאבון, כי אין כמו אויב להמחשת הצורך בגורם מלכד.
הגג חושף קימורים מוזהבים ומבחינת יופי קשה לומר שהזהב תורם במשהו. המבנה כולו טיפוסי להודו בהיעדר תחושת רושם כללית ואלגנטיות.
גילה זקוקה לעוד ירידה צורך עליה ועוד סיבוב על הבריכה, לפני שהיא נכונה להכריז על סילוק פעמינו מהמקום.
בחוץ שוטפים וממרקים את משטח הכניסה משרידי הבישולים ואתה רואה את ההגיון בהספקת מזון ולינה לעולי רגל שיכולים להגיע בציוד קל ולא לחשוש מהוצאות גבוהות.
עוברים את הכביש לשוק שמנגד ומחפשים רכישות ייחודיות. בולט היצע גדול של חרבות וגילה שוקלת רכישה עבור הנכד, שההכשרה הרוחנית שלו בנויה על סדרות סופר, ספיידר, נינג'ה וכדומיהן. מנתק לה את הרעיון באיבו בשם כל שאר בני ביתנו תאבי החיים וחוזרים למלונה.
לסיקים היתה עצמאות במשך כשמונים שנה וזה בצרוף תודעה עצמית מפותחת דחף אותם למאבק על עצמאות גם כנגד הבריטים וגם כנגד ממשלת הודו. הלוחמנות האופינית להם שואבת גאווה מסיפור מאבקם נגד אחמד שאה דוראני, עוד צרה מתמלכת מאפגניסטאן, שהוליך את השבטים חולי תאוות הקרבות לנצחונות על הקיסרות המוגולית המדלדלת ועל המראתים. אחרי מספר נצחונות כנגד הסיקים הוא ספג מפלה מבישה ב- 1766 ששמה קץ לחלומו להשתלט על הודו. הסיקים שלטו בפונג'אב מאז ועד 1848 שבה נכנעו לצבא הבריטי.
אותו אחמד שאה דוראני דרך אגב, נחשב אבי אפגניסטאן המודרנית ונצחונותיו נגד המראתים פתחו בעצם את הדרך בפני הבריטים לכיבוש הודו. חלום בלהות של פלישה מאפגניסטאן הדריך את מנוחתם בכל שנות שלטונם והם השקיעו מאמץ רב בהסתת החצר הפרסית נגד האפגאנים.