נעדרת – פרק 10 (הסיפור שלכם)

-קנטקי-

-נקודת מבט ר'יי-

"היי היילי!!" קראתי אליה והיא סוף סוך הביטה לעברי אחרי שעות ארוכות שהיא רק הביטה בחלון .
"מה יש לך ? את נראית כאילו הרגו לך מישהו " אמרתי לה בזמן שעברתי על הרשימות של ניק .
היא באה לומר משהו אבל ניק נכנס אל החדר והיא סתמה , לא אמרה דבר והחזירה את מבטה אל החלון .
"מה יש לה ?" שאלתי בשקט את ניק והוא רק משך בכתפיו והתיישב על המיטה לידי .
"אז היילי " אמר ניק בנימה טיפה מוזרה .
היילי קפאה במקומה , לא זזה ואני חושבת אפילו לא נשמה מרוב שהיא נעמדה קפואה והביטה במביט ריק אל הנוף המשתקף מהחלון .
"מה ?" שאלה בשקט לאחר שהתאפסה על עצמה , "אולי תבואי איתי לקנות לאכול" אמר לה .
"אין לי כוח , תלך עם ר'יי" אמרה והציע אותי , מהר הנהנתי בראשי , "אני צריכה לעבור על הרשימות , תלכו אתם" אמרתי להם .
"אנחנו הולכים " אמר והוביל את היילי שלא רצתה אל מחוץ לחדר .
"אוקיי זה היה מוזר , אני לא רוצה לדעת מה קרה או מה הולך בניהם אני חייבת לסיים לעבור על כול הרשימות .
הבטתי אל עבר מפת ארצות הברית שפרושה על רגליי , ולידי דף שורות שקצת התקמט הכתוב בכתב היד של ניק .
עברתי על כול טורי הקבוצות , טקסס , אלבמה , ניו יורק , ועצרתי עם העט מעל קנטקי .
אוקיי מפה אנחנו צריכים לנסו הישר אל אילנוי המדינה השכנה לקנטקי .
ריין וברונו בדיוק נכנסו לחדר נושאים מזוודות גדולות , "לאן הולכים מפה ?" שאל בורנו בחיוך .
החיוך שלו צבט לי בלב , אני לא מאמינה שמכול הבנים בבית נתקעתי עם ברונו בקבוצה .
אני לעולם לא ישכח מה שרה בנינו בחורף שעבר , את המקרה הקטנטן הזה שעד היום שובר לי את הלב , אני שונאת את בורנו
בכול לבי , אני לא מאמינה שדווקא אני מכול הבנות בבית נתקעתי אתו בקבוצה הזאת .
"אילנוי " אמרתי בחיוך מזויף אל ברונו , ריין נשכבה על המיטה שלה וחיברה את הפלאפון שלה למטען .

-אלבמה-

-נקודת מבט ג'ן-

ישבנו כולנו בחדר , ואני בטוחה שבמוחות של כולנו עברה את אותה השאלה , במוחות של כולם עברה השאלה הזאת .
'איפה נעלמה בלייר ?'
זה כול כך מוזר , ולא נכון , לא הגיוני , ולא מציאותי .
איך היא נעלמה סתם ככה ? לא אמרה דבר ונעלמה כאילו בלעה אותה האדמה , זה לא מתאים לבלייר , זה נוגד את האופי שלה .
"אז מה עושים עכשיו ?" שאלה שירז והניחה את הראש שלה על הכתף של ג'ק שישב לידה .
"נמצא את זה שדיברת אתו , ונדרוש ממנו תשובות , אולי הוא יודע משהו , אולי בלייר הייתה פה בעיירה או שהיא איכשהו קשורה לכאן" אמר טום .
"כבר אי אפשר ככה ! לאן היא נעלמה ?" שאלה בריטני בייאוש .
והנה עוד שאלה שנותרת בלי תשובה , שאלה שאף אחד לא יכול לענות עליה , לא אנחנו , לא המשפחה , ולא המשטרה .
"שובל איפה פגשת אותו ?" שאל ג'ק את שובל והעיר אותה מהמחשבות העמוקות ששקעה בהם .
"ליד הכנסייה , לא רחוק מכאן , בערך שלוש דקות הליכה " אמרה .
"איך הוא נראה ?" שאל טום .
"עור שחום , שיער חום בהיר , ועניים חומות , די גבוה , הוא לבש ג'ינס כחול וחולצת טריקו שחורה " אמרה .
"אז אנחנו נלך לבדוק מה קורה שם , וניראה אולי נמצא אותו , אתן בנתיים תעשו את מה שאתן עושות , דברי בנות אני יודע" אמר מצחקק ג'ק .
הם קמו והלכו , "אז מה נעשה בינתיים ?" שאלה בריטני ונשכבה אחורנית על המיטה שלה ונאנחה בקול .
"נשתעמם " אמרה שובל ונאנחה בדיוק כמו בריטני .

-טקסס-

-נקודת מבט אביה-

"אוסטין !!" צעקתי וישר קמתי לעברו , בצעדים כושלים הוא נכנס אל החדר וסגר אחריו את הדלת , הוא נאנק בכאב ורק בשביל לשבת על הכסא עלה לו במאמץ אדיר .
"מה קרה לך ?" שאלתי ורצתי להביא מחדר המקלחת את הערכה עזרה ראשונה .
מרחתי על צמר גפן לבן קצת חומר חיטוי ועברתי על כול הפצעים הפתוחים שעל פניו של אוסטין , ועל כמה חבורות רציניות בגופו .
"מה לעזאזל קרה לך ?" שאלתי לאחר כמה דקות שהוא התאושש במקצת .
הוא שפשף את ראשו ונאנח בכאב , "אני זוכרת שנסעתי על האופנוע , מאחורי רום , נסענו על הכביש הארוך שמחוץ לעיירה המוביל אל העיירה השכנה לה " אמר ובהה במבט אטום וריק ברצפה .
"ואז … ?" דרבנתי אותו שימשיך לספר לי את הסיפור , לאחר רגע הוא נשם עמוקות והמשיך לספר .
"פתאום הכול ניהיה שחור , פקחתי את העניים וקמתי מהכביש , האופנוע עף לעבר השני של הכביש , ורום איננה" אמר לי .
"איננה ? , מה זאת אומרת איננה ? לאן היא יכולה להיעלם ?" שאלתי אותו עצבנית בזמן ששמתי פלסטרים שקופים על החתכים והפצועים הפתוחים .
"איננה" אמר כהד על דבריו , והרים את מבטו מהרצפה אל עניי , בהיתי בתוך עיניו החומות בוהקות , מבט ריקני נשקף מעיניו .
"ואיפה שון ?" שאלתי אותו לאחר שעיקלתי את דבריו של אוסטין , "הוא יצא לחפש אתכם אחרי שלא חזרתם עם האופנוע" אמרתי לאוסטין .
"שון ? , לא ראיתי את שון בדרך לפה , והרכב של כריס בכלל בחנייה , איך הוא הלך לחפש אותנו ?" שאל אוסטין מבולבל , וגרם לי להתבלבל עוד יותר .
"אלוהים " מלמלתי , "מה הולך פה ?!? " שאלתי את אוסטין עצבנית , הרגשתי איך כול העצבים בגופי מתאספים וממלאים אותי .
"זה לא הגיוני !! לאן הם כבר יכולים להיעלם ??? מה הם נעלמו כמו בלייר ? ככה סתם ??" הצפתי את אוסטין שאלות .
"אביה , אני לא יודע שום דבר , התעוררתי על הכביש מרוח בדם , למרות שאני לא זוכר בכלל שעפתי מהאופנוע בשביל לאבד את ההכרה" אמר לי .
"אני לא יודע שום דבר , ובמיוחד לא מה הולך פה , ואין לי מושג לאן כולם נעלמו !" אמר לי עצבני יותר ממני .
"ואיפה כריס ? הוא הלך אתכם לא ?" שאלתי אותו בנימה יותר רגועה כדי לא לעצבן אותו עוד יותר .
"לא הוא החליט שלא בא לו לבוא , והלך לחדר שלכן לשבת קצת עם אלין וטים" אמר אוסטין כדרך אגב.
הרמתי גבה , באמת ? אלין וטים ? .
יצאתי מהחדר בלי לומר דבר , והלכתי אל החדר השכן שלנו , של הבנות .
פתחתי את הדלת בתנופה , אבל החדר ריק , ריק מהכול , הבגדים של אלין נעלמו וגם אלין , ומסתבר שגם כריס .
אוסטין הופיע מאחורי שהוא נאחז בדלת לתמיכה , "איפה הם ?" שאל ונאנק בכאב רק מהמאמץ , בלי להביט בכלל בחדר .
"נעלמו , בדיוק כמו כולם" אמרתי בשקט .

-ניו יורק-

-נקודת מבט מייקל –

חזרנו בחזרה אל המלון , הבנות כבר התחילו לארוז את הדברים שלהן , אני טיילור וקייל ארזנו גם את שלנו במהירות רבה יותר משל הבנות .
בזמן שקייל מסיים לארוז את המזוודה שלו , עברתי על כול הרשימות שניק נתן לי עם פירוטים ומפות ואיך להגיע לכול מקום , ועם כתובות של כול מיני
מקומות , ומספרי טלפון שונים , הוא חילק רשימות כאלה לכול קבוצה .
"מפה נוסעים למיין , זה במרחק של 26 שעות נסיעה מפה , צפונה מניו יורק " אמרתי אל טיילור וקייל שסיימו לארוז והתיישבו על המיטות שלהם .
"מיין ? , ההורים של בלייר גרים שמה לא ?" שאל אותי קייל .
העפתי מבט נוסף ברשימות , ליד המדינה מיין כתוב שמם של ההורים שלה כתובת , ומספרי טלפון, "כן" אמרתי מאמת את דבריו .
"אז מתי יוצאים לדרך ?" שאל טיילור וקם מהמיטה שלו .
"ברגע שהבנות יהיו מוכנות , נצא לדרכינו" אמר קייל .
הנהנתי כתגובה וקמתי גם אני מהמיטה , התחלנו להעביר את המזוודות אל הרכב של טיילור , וחלק מהמזוודות של הבנות .
יש להם עוד קצת כדי לסיים ואז כולנו נצא מניו יורק , ונסע היישר למיין .

-נקודת מבט האנה-

הבנים הורידו אל הרכב את המזוודות , הם אמרו לנו שמפה אנחנו נוסעים היישר אל מיין .
סיימתי לארוז את המזוודה האחרונה שלי ומייקל עזר לי להוריד אותה אל הרכב , כולם כבר חיכו ברכב רק לי .
"מוכנים לזוז ?" שאל טיילור שנכנסתי אל מקומי במושב האחורי לי ג'סמין וסטפני.
וקייל כבר על האופנוע שלו מוכן לנסיעה הארוכה שמחכה לנו , "כן" אמרתי והתמקמתי במקומי .
הוא התניע את הרכב , המנוע הדומם התעורר לחיים בשאגה שקטה , טיילור לחץ על הגז ועלה על הכביש , קייל אחריו נוסע במהירות שלו .
והנה , אנחנו בדרכנו אל מיין .

-קנטקי-

-נקודת מבט היילי-

עכשיו אנחנו בדרכנו אל אילנוי , הנסיעה ארוכה ולא נגמרת , ובשבילי זה כמו סיוט .
ברונו נהג , לצידו במושב הנוסע הקדמי ישבה ריין , ומאחורה ישבנו אני ר'יי וניק , כשניק באמצע ואני ור'יי משני צדדיו .
לא הפסקתי להזיע , והלחץ רק גאה בי ושיגע אותי , ניהיה לי חם , חם מאוד , הרגשתי כאילו אני בוערת מבפנים ומבחוץ .
גל של רעד נוסף פקד אותי , אגרפתי את ידי כדי להשתלט על הרעד לפני שמישהו יספיק לשים לב .
אבל ניק שם לב מכיוון ששלח אלי מבטים כול רגע , הוא הניח יד שרירית וגדולה על ברכיי , והמגע שלו איכשהו עזר לי להפסיק את הרעד המעצבן שהשתלט עלי .
שכבת זיעה כיסתה את מצחי , וחם לי כול כך , לחצתי על הכפתור החשמלי הפותח את החלון כדי שאוויר צח וקריר יכנס פנימה .
"היילי קר , תסגרי את החלון" התלוננה ריין , וברונו סגר את החלון שלי עם הכפתור השולט על כול החלונות .
"תרגעי" ביטא ניק בשפתיו בלי להוציא שום קול מפיו , הנהנתי קלות וחיפשתי אחר נקודת אחיזה במבטי כדי לא להשתגע .
ר'יי ישנה וברונו מגניב אליה מבטים דרך המראה האחורית , אבל מיד מחזיר את מבטו אל הכביש , ריין שיחקה באייפון של ריין .
ניק ליטף את הרגל שלי וגרם לי לסוג של שקט נפשי , אבל ביחד עם זה להמון רגשות שמציפים אותי .
אני לא מאמינה שהוא גילה , הוא גילה את הפרט הכי אפל ואישי עלי , לא רציתי שאף אחד ידע על זה .
העפתי את ידו מרגלי בעצבנות והעדפתי לתת לרעד להשתלט עלי , הבטתי על דמותי המשתקפת על זכוכית החלון .
העניים הכחולות ירוקות שלי הביטו אלי בחזרה , ושיערי הבלונדיני גלי אסוף בקוקו גבוה ומרושל .
מתחת לעניי התנוססו שקי שינה שחורים מחוסר שינה בלילה האחרון , רק התהפכתי במיטתה משתגעת מהכול .
העניים שלי אדומות ושרופות , אני יודעת שאני מכורה , אני חייבת את זה , אבל לא נותר שום דבר מזה.
ניק שפך הכול באסלה והוריד את המים .

עברה חצי שעה נוספת של הנסיעה הזאת , נסיעה ארוכה שנמשכת כמו נצח , ואני לא מפסיקה לרעוד במקומי , ולהזיע , עניי אדומות ושורפות ואני רק משתגעת ברכב הסגור .
ריין נרדמה , וברונו נהג בשקט , רק אני וניק עוד היינו ערים .
הוא הניח את ראשו על כתפיי , "אני מבטיח לך היילי , אני יעזור לך" לחש בשקט כדי שברונו לא ישמע .
בהתחלה לא עניתי לו , רק זזתי במקומי בחוסר נוחות וניגבתי את הזיעה שהצטברה על מצחי בכף ידי .
"ניק.." מלמלתי בשקט אבל הוא קטע אותי .
"אני יעזור לך" אמר כהד על דבריו ממקודם ונשק על כתפי , "את לא לבד" אמר לי ועצם את עיניו בשביל שגם הוא יוכל לישון .
"תנסי לישון גם" אמר בשקט כשעיניו עצומות .
"בסדר" מלמלתי ועצמתי גם אני את עניי נשענת על חלון הזכוכית הקריר .

-טקסס-

-נקודת מבט רום-

התעוררתי לצד הכביש , 'איפה אני לעזאזל ?' שאלתי את עצמי וקמתי לאט לאט לעמידה .
הבטתי מסביבי , הכול ריק ושקט , ושום מכונית לא עברה בכביש השומם והארוך הנמשך קילומטרים אל העיירה בה היינו וקילומטרים נוספים אל העיירה השכנה .
ואני באמצע , בלי שום כלי תחבורה , ייקח לי שעות על גבי שעות להגיע למקום כול שהוא .
איפה אוסטין בכלל? , הדבר האחרון שאני זוכרת זה שעפתי מהאופנוע .
העפתי מבט מהיר על גופי , אני בסדר , אין עלי שום פצע , אולי רק כמה שריטות קטנות , ועייפות וחולשה פקדו אותי .
זה לא הגיוני שאוסטין הלך והשאיר אותי פה לבד , זה לא הגיוני בכלל .
הבטתי אל מעבר שני הצדדים של הכביש , אבל הכול מדב ושדות צהובים , הנוף הדרומי של טקסס .
הבטתי אל עבר שני הכיוונים אליהם הכביש אספלט השחור מוביל , 'באיזה כיוון העיירה בה היינו ?' שאלתי את עצמי וניסיתי להחליט לאיזה כיוון לפנות .
לבסוף החלטתי ללכת לכיוון מזרחה , התחלתי לצעוד לצד הכביש , השמש החזקה הקופחת מעל ראשי סנוורה אותי והיה קשה לי ללכת , מפני החום ומפני החולשה שהרגשתי .
מעניין מה קרה לאוסטין , מעניין לאן הוא נעלם ומעניין אם הוא בדר ושהוא לא נפגע מהתאונה הקטנה שקרתה לנו .
"לעזאזל" מלמלתי בעצבים והשקפתי על עניי מביטה אל עבר האופק של הכביש , הכול כול כך רחוק מהכול , אני יצטרך ללכת
עכשיו קילומטרים עד שאני יגיע לעיירה כול שהיא .
החום המעיק סגר עלי , הרגשתי מסוחררת יותר ממקודם שקמתי , הבחנתי במשהו המתקדם במהירות בכביש .
צמצמתי את עניי כדי לראות מה מתקדם לעברינו , ואז קלטתי את הרכב של כריס נוסע במהירות על הכביש לכיווני .
"היי!!" צעקתי ונופפתי בידי כדי שמי שלא נוהג ברכב יראה אותי .

-נקודת מבט אלין-

פשוט נמאס לי מהכול , אני כבר לא יכולה להישאר פה , אני לא יכולה להיות במקום הזה , קרובה לכריס , מספיק היה קשה לי בבית בטולדו , ועכשיו בכלל .
ארזתי את כול הדברים שלי ונסעתי אל שדה התעופה הקטן שבטקסס , בלי ששמתי לב , כריס עקב אחרי במונית שונה .
"לאן את חושבת שאת הולכת ?" צעק עלי כשיצאתי מהמונית אוחזת ביד אחד בטים וביד השנייה במזוודה הגדולה .
"בחזרה לטולדו" אמרתי בקול מת וניסיתי כמה שיותר להימנע ממבט עיניו .
"את לא הולכת לשום מקום , אמרנו שאנחנו ביחד בסיפור הזה ושננסה כמה שיותר למצוא את בלייר " אמר בעצבנות .
הרגשתי איך כול הזעם שמילא אותי בחודשים האחרונים והארוכים משתלט עלי , ונתתי להכול לצאת החוצה , אני לא יכולה יותר ככה
הוא חייב לדעת את כול האמת .
"כריס נמאס לי לראות אותך בכול יום , אתה שברת לי את הלב !!" צעקתי עליו .
"חשבתי שהתגברת על זה , הרי תראי יש לך כבר ילד ממישהו אחר , בדיוק אחרי שנפרדנו " אמר לי וכול מילה שלו ננעצה בלבי כמו סכין .
"אתה דפוק או שאתה עושה את עצמך ?" שאלתי בעצבים .
הוא לא ענה ורק שלח לעברי מבטים , כול מבט שלו גרם ללבי להחסיר פעימה , ולבטני להתכווץ .
"אני לא התגברתי עליך , אני לעולם לא יתגבר עלייך" אמרת והפעם יותר בשקט .
"אני חושב שהתגברת יופי!" אמר והביט לכיוון של טים שעל פניו הקטנות והתינוקיות יש מבט מופתע ולא מבין מה קורה פה .
"אני לא התגברתי כריס ! , אני לא יכולה להתגבר כי אני מחזיקה את הילד שלך בידיים !!" צעקתי עליו .
נתתי להכול לצאת החוצה , לכול האמת , לרגשות שלי שניסיתי להסתיר המון בזמן האחרון נתתי להם לברוח החוצה בדיוק כמו האמת .
לא הצליח להביט על פניו של כריס , רק נעצתי מבט קר ברצפה , אבל מזווית עין הצלחתי להבחין במבט המופתע שעל פניו .
הוא לא הצליח לומר דבר , כול המילים שלו הלכו לאיבוד , הוא ניסה לומר משהו אבל רק גמגם .
"זה הילד שלי ?" שאל מגמגם והמבט שעל פניו היה מבולבל עוד יותר .
הרמתי את מבטי מהרצפה ונעצתי את מבטי הישר בעיניו הכחולות ירוקות , "כן כריס , לעזאזל זה הילד שלך" אמרתי בשקט .
הרגשתי איך הכול עוצר מלכת , הכול שקט מסביבי , בכול מקרה לא היו אנשים בכלל , הכול היה ריק ושומם רק אני כריס , וטים התינוק שבידיי .
הכאב שבעיניו של כריס השתקפו לעברי , לא הצלחתי להביט עוד בעיניו , אז הזזתי את מבטי בחזרה אל הרצפה .
לקחתי את המזוודה שלי ובאתי להתקדם אל עבר הכניסה לשדה התעופה הקטן .
הרגשתי יד גדולה ושרירית אוחזת במותניי , הבטתי לעבר היד ואז לעבר כריס , "אני מצטער" לחש באוזניי ולקח את טים מידיי .
הנחתי את המזוודה בחזרה על הרצפה , "כריס זה בסדר את הלא חייב להעמיד פנים שאכפת לך" אמרתי לו והתקדמתי לעברו כדי לקחת את טים מידיו .
הוא לא נתן לי לקחת אותו , הוא רק משך בידו הפנויה אותי לחיקו וחיבק אותי ואת טים התינוק שחייך חיוך לא מובן .
"אני מצטער" לחש לי שוב באוזניי , ואז הרגשתי את השפתיים שלו על השפתיים שלי , הוא נישק אותי , אני לא התנגדתי ונישקתי אותו בחזרה .
כול הרגשות שלי אליו שניסיתי להדחיק הציפו אותי , אני אוהבת את כריס , מעולם לא הפסקתי לאהוב , ואני לעולם לא יפסיק לאהוב .