נערת המים – הקדמה

ישבתי ליד החלון וצפיתי בשמי הלילה המרהיבים.
זה לא נשמע חשוב , נכון? ידעתי.
חמש ההילות זהרו בשמיים.
התרגשתי , סימן לנבואה הגדולה.
הידקתי מעלי את הגופיה הגדולה של אחותי וחשבתי , איך זה , שכל פעם רק בן נבחר מהנבואה?
גם בנות יכולות להילחם!
נרגעתי ממחשבותי. השעה ביינתים שש בערב , קיץ 1980 , יפן.
"צוקי! זה לא הזמן להירגע! אנחנו במסיבת פיג'מות , שכל!" מייאקו צרחה.
"נכון" אמרה אוסאנה , וחייכה חיוך מטופש.
"צוקי – סאמה! מהפך יופי!" צרחה אוסאנה.
"ידעתי שזה לא משהו טוב…" אמרתי בפרצוף אדיש , ואוסאנה החלה למשוך אותי לחדרי.
קודם איפרה את מייאקו , חובבת האקססוריז הידועה כסנאי מאופר.
אוסאנה שמה לה צללית ירקרקה , אודם ורוד נוצץ וסידרה את שיערה בצורת פפיון.
אה , רגע , הרשו לי להגיד , אוסאנה לא מבינה כ-ל-ו-ם באיפור או אקססוריז.
"עכשיו תורך , צוקי" אמרה אוסאנה והכינה צלליות.
הנהנתי בראשי לשלילה.
"נו! גולם" אמרה אוסאנה בעצבנות.
"לא , אני לא חייבת להתאפר כמו ליצן" אמרתי ופניתי ללכת.
"אז , נצפה בסרט?" שאלה מיוקי.
"אוקיי , בואו ננצל את הזמן שלנו , אנחנו סה"כ ארבעה ילדות" אמרה מיוקי.
"בואו נצפה ב"הרוצח" , שמעתי שזה סרט מה זה טוב" אמרה אוסאנה.
תוך שתי – שלוש דקות החלנו לחפש את אותו הסרט בטלוויזיה.
"אממ , יש סה"כ שישה תוצאות" אני ומייאקו אמרנו כפה אחד.
"הרוצח – דיילן קרשטקוב"
"הרוצח – מאריורה דייארוקור"
"הרוצח – מארל קיראשאור"
"הרוצח – רומיאה אמינקראו"
"זה הרוצח – רומיטה אמינקראו" אמרה אוסאנה.
"תלחצי על זה!" צרחנו שלושתינו. (מייאקו , אני ואוסאנה)
מיוקי לחצה "פליי" והתחלנו לראות.
~הסרט~
"לא!" צרחה אמיליה בזמן שישבה בשבי ואביה נרצח מול עייניה.
"עכשיו תורך" אמר הרוצח , וירה ברובה.
אמיליה קרסה על הרצפה ודמה האדום החל להתפזר כשלולית.
אבל הרוצח המשיך להתעלל בגופתה המתה ודקר אותה עם סכין , לאחר מכן חצה את גופתה לשניים והשליך אותה לחורשה.
~חזרה למציאות~
"כבי את זה!!" צרחה אוסאנה בפחד.
"אוקיי!" אמרתי ויצאנו מן הסרט.
"זה היה מפחיד" אמרה אוסאנה , והאימאות חיכו בחוץ.
החברות שלי הלכו , יופי אני לבד.
אבא שלי יצא מחדרו.
"צוקי , אני צריך לדבר איתך רגע" אמר.
"אוקיי" אמרתי וישבתי על הספה.