נער החווה-פרק ראשון (סיפור משותף עם צ'ירונו)

רקע כללי:
השנה היא שנת 1874, המיקום-מחוז דורסט, אנגליה.

נקודת מבט רוברט:
הנחתי את המגרפה בצד, הזיעה נטפה ממני, היה אז אמצע היום באמצע הקיץ בשנה חמה למדי, למרבה המזל חוות וימברלנד שכנה על גבעה גדולה וחשופה לרוחות ורוח קלילה נשבה וציננה את פני המיוזעים. העבודה בחווה הייתה קשה לאין ערוך באותו היום, הייתי צריך לנקות את ערוגות העגבניות מהעשבים והקוצים, ולהתקן את הגדר ההרוסה כדי שהפרות לא יכנסו לתוך הערוגות ויהרסו אותן, לא רציתי שהגברת, אישתו של קפטן פיצ'קולין, תכעס, היא אוהבת את ערוגת העגבניות שלה מאוד. שתיתי קצת מהמימיה שנחה בצל ביחד עם שאר כלי העבודה וחזרתי לעבוד.
למחרת התעוררתי לפני עלות השחר בזמן לחליבה של הבוקר, הפרות ברכו אותי לבוקר טוב בגעייה הרגילה שלהן וההרגשה הייתה של עוד יום עבודה רגיל. משמעותו של יום עבודה רגיל מבחינתי היא השכמה מוקדמת לחליבת הבוקר ומיד אחר כך ארוחת בוקר פשוטה עם שאר העובדים בחווה, לאחר מכן כל אחד הלך לעבודתו, מתי שהוא היה עובר ג'וזף עם הסל ומחלק לנו את ארוחת הצהריים מהמטבח של החווה, הייתי אוכל וממשיך לעבוד עד השעה שבע, בשבע הייתי הולך לרחוץ את עצמי מהטינופת (להגברת היה חשוב מאוד שנהיה נקיים) ובשבע וחצי ארוחת ערב, אחר כך עשיתי מה שרציתי.
אוי, אני ממש מצטער, כמה לא מנומס מצידי (אפילו בשביל נער חווה), לא הצגתי את עצמי בפניכם. וכן שמי הוא רוברט, רוברט מק'קינלי, נער חווה שכיר בחוות וימברלנד שבאחוזתו רחוות הידיים עד מאוד של קפטן פיצ'קולין, קצין בשרותה של הוד רממותה בעבר ואיש עשיר מאוד עם איה חביבה ושני ילדים בהווה. אני עובד בחווה כבר חמש שנים, מאז שהייתי בן שלוש עשרה שנים ואימי היקרה החליטה שאני מספיק בוגר כדי להתחיל לעזור לפרנס את המשפחה (תבינו, יש לי שיבעה אחים ואחיות, אני השלישי) שלנו. בת דודתה של אימי יצרה קשר עם חבר טוב של בעלה של חברתה שבמקרה שירת ביחד עם הקפטן והם נשארו מיודדים מאז, היא בררה וגילתה שהם מחפשים עוד נער שכיר, בעזרת אחיין של חבר טוב של אבי ממועדון הקריקט, הצליחו לשכנעה את הגברת שעל אף גילי הצעיר אני גדלתי בחווה ואני יודע את עבודתי. ההסכם היה שבהתחלה אני ארוויח את לחמי ומיטתי ואז לפי מידת היעילות שלי יקבע שכרי וכך היה. התחלתי להרוויח כסף של ממש שנה אחרי שהגעתי לחווה, בהתחלה זה היה שתי לירות שטרלינג לשבוע, אחרי חודשיים זה גדל לשלוש, אחרי שבועיים לארבע ואחרי עוד חצי שנה כבר הרווחתי עשר לירות שטרליג לשבוע בנוסף לארוחותי ומיטתי. הייתי עובד חרוץ ונאמן, לאט לאט טיפסתי בסולם הדרגות של העובדים בחווה והתחבבית על הגברת. אל עף היותי העובד הצעיר ביותר בחווה נהייתי תוך שנתיים מתחילת עבודתי בחווה לעובד השלישי בדרגתו, את המטלות שלי קיבלתי לרוב מהגברת בעצמה שגדלה בחווה ואהבה את החווה יותר מאת חיי החברה ובילתה את רוב זמנה בחווה, כיום אני מרוויח 25 לירות שטרלינג לשבוע, חמש אני חוסך לעצמי ועשרים אני שומר ושולח כל חודש את הכסף שהרווחתי עם מכתב הביתה.
לאחר החליבה וארוחת הבוקר ניגש אלי צ'ארלי, העובד הבכיר בחווה ואמר לי שהגברת רוצה שאפגוש אותה בבית האחוזה. לקחתי את הסוס ורכבתי עליו לבית עצמו שהיה במרחק של עשר דקות דהירה מהחווה. נכנסתי מהדלת של המטבח כמו שצ'ארלי אמר לי לעשות והגברת הייתה שם, מנצחת על מלאכת המטבח כמו שעשתה לעיתים קרובות למורת רוחו של בעלה ("בשביל מה יש טבחית ראשית?").
"הו, שלום לך רוברט יקירי," אמרה הגברת בחיוך רחב כשראתה אותי, לא היה בקולה אפילו רמז לזיוף או למתיקות יתר, כזאת היא גבירתי, בן אדם נדיר ביותר. קדתי כמו שנהוג וכשהזדקפתי ראיתי שהיא מחייכת."איזה נימוסים מרשימים, לא הייתי מצפה מהם לנער חווה, אין ספק שאמא שלך עשתה עבודה נפלאה, אני רוצה שתספר לי בהזדמנות עוד על משפחתך אבל זה לא הזמן אני משערת."
"לשם מה קראת לי גבירתי?" שאלתי.
"ובכן כמו שבוודאי כבר שמעתם בחווה, אני מקווה לפחות ששמעתם למרות שאני לא כל כך יודעת מה הולך שם, הרבה זמן לא הייתי בחווה, אני בהחלט צריכה לבוא לבקר, אני מניחה שהעגבניות שלך משגשגות אבל מה אני מבזבזת זמן על דיבורים שכאלה הרי זמן הוא בדיוק מה שאין לנו, בעוד שבועיים נשף יום הולדתו של אדוארד כפי שאתה בוודאי יודע, כמובן שאיני מבינה מה הטעם בנשפים אלו אבל אתה יהרי מכיר את בעלי. כמו כן זה יהיה הנשף הראשון של אחייניתו המתוקה של בעלי, חשוב שיהיה מושלם. לכן אני רוצה שמהיום עד שאחרון האורחים יעזוב בכירכרתו אתה תעזור לנו בהכנות לקראת המאורע החשוב, את עבודתך יעשה אחד מעובדי החווה האחרים, לבנתיים אתה תתגורר עם המשרתים פה בבית," אמרה בשטף. "אה, ואני רוצה להעלות את שכרך בעוד לירה שטרלינג."