נצח מפריד בין שניהם – הקדמה

חשוב לי להבהיר שהסיפור מצד אחד הוא לפני מאה שנה ומהצד השני הוא היה שנה שעברה.
הסיפור, למרות שלפני מאה שנה הכל היה אחרת, לא יראה כמו לפני מאה שנה, הוא ייראה כמו השנה או בשנים קודמות.
הסיפור יתקיים משתי נקודות מבט שונות.
אין לי עוד הערות, הסיפור מתחיל.

פעם לא היה לי הרבה טוב. היו לי סתם חיים, בלי משמעות, בעצם עם משמעות, אבל אצלי היא לא הייתה קיימת.
קוראים לי אור.
הכל התחיל כשחלמתי חלום. חלום על ילדה יפה,
עיניה כחולות כמו השמיים, שיערה כחול כמו הים.
הילדה חייכה בחלום. לא עצרתי את החיוך שהגיע אליי.
"מי אתה?" שאלה הילדה בחלום.
"קוראים לי אור, מי את?" שאלתי את הילדה מהחלום.
"איך קוראים לי? אתה לא יודע? לי קוראים קאי" אמרה.
"בת כמה את?" שאלתי את אותה ילדה שקראה לעצמה קאי.
"אני? בת עשר, אתה?" שאלה וצחקה.
"תנחשי" אמרתי לה.
"זה לא חשוב. מה אתה חושב שיקרה בגיל חמש עשרה?" שאלה.
"בשנת 1915?" שאלתי אותה.
"מה? לא! השנה הזאת כבר עברה. בשנת 2015" קאי אמרה.
איך שנת 1915 עברה? השנה היא 1910.
בשנת 1915 אני אהיה בן חמש עשרה.
רציתי לחשוב על משהו שלא יקרה ולשאול את קאי עליו:
"כשאני אהיה בן חמש עשרה, ואלי זה יקרה גם לך, אני אלך למקום שלא הייתי אף פעם ואשאר שם עד שיהרגו אותי"
"מה? ממש לא" קאי אמרה בביטול.
"את חושבת שזה יכול לקרות?" שאלתי אותה.
"אני חושבת שאם יעשו את זה צריך להיות סיבה טובה. אולי… אולי בשביל האהבה?" קאי הציעה רעיון.
"למה? החיים משעממים. אני לא חושב שאהבה תעזור" אמרתי.
"פעם אהבת מישהי?" קאי שאלה.
"לא… כן!" אמרתי.
חשבתי על משהו שיצחיק אותה.
"את מי?" קאי שאלה מיד.
"אותך" אמרתי וצחקתי.
"לא אהבת אף פעם?" שאלה.
"לא. אני לא צריך את זה" אמרתי מיד.
"גם אני לא. אבל אני רוצה לאהוב פעם" אמרה.
"פעם כבר לא יהיה" אמרתי וחייכתי חיוך מנצח.
"דווקא כן. אתה חיי בעבר. אני חייה ב2010" אמרה וחייכה את אותו חיוך שאני חייכתי קודם.

זה היה חלום יפה, אבל זה לא היה סתם חלום. באמת חיה מישהי מאה שנים אחריי.
היא באמת מדברת איתי בחלום, כל לילה דיברנו.
כל לילה, כשבבוקר לפניו קרה לי משהו הזהרתי אותה. לקאי אמור לקרות כל מה שקרה לי, רק יום אחרי. מה שאמרתי לקאי הוא נכון.

נקודת מבט שנייה:

לפני חמש שנים, כשהייתי בת עשר, חלמתי על ילד.
היו לי עיניים ירוקות, שיערו היה שחור.
"מי אתה?" שאלתי.
"קוראים לי אור, מי את?" הוא שאל אותי.
חשבתי שהוא יודע איך קוראים לי, חשבתי על משהו אחר ולשנות את החלום אך החלום נשאר כמו שהיה.
"איך קוראים לי? אתה לא יודע? לי קוראים קאי" אמרתי.

דיברנו.
הבנתי שהוא חיי בעבר. הוא חיי… מאה שנים לפניי. אנחנו מדברים בחלומות, מספרים מה שקורה.
מחר שנת 2015 מגיעה, וגם יום ההולדת שלי.
אור אמר משהו רע שיקרה ביום הולדת חמש עשרה שלי שיבוא מחר, שלי ושלו.
לו כבר קרה משהו ונגמר אבל כשהוא מדבר איתי הוא מדבר משנת 1915 ואני שומעת מהשנה, משנת 2014. אור מדבר איתי כשהוא חיי מאה ואחת שנים לפניי.
אור נכנס היום למשפחה שגרה בתוך מקום שהוא בכלל לא מכיר.
הוא אמר שהם מדברים בשפה שאני מדברת בה, אני מדברת אנגלית, אור מדבר עברית. למדתי בשביל אור את כל השפה העברית.
אור עדיין מתקשה באנגלית ואני לא מבינה איך. כולם מדברים אנגלית.
אני גרה בלונדון שבאנגלייה.
כששאלתי את אור לפני כמה שנים איפה הוא גר הוא אמר שהוא גר בתל אביב. איפה זה תל אביב? זה מקום? מה עושים שם? אני לא מכירה אף ארץ ששמה הוא תל אביב.
אני יודעת משהו אחד: מחר ההורים אמרו לי שאני נוסעת לישראל, לבד.
מה אני אעשה שם? אני לא מכירה את ישראל.