נקמה מתוקה פרק -8-

פרק -7- צונזר עקב תכנים לא ראויים… מה לעשות, הנה פרק 8.. כל מה שאתן צריכות לדעת שקלייר הייתה בבית הבושת ודארק בא להציל אותה…

פרק -8-

קלייר התעוררה למחרת, בצהרי היום. היא ראתה את השמש עומדת, מאירה את החדר.

היא התרוממה מהמיטה וצעדה לעבר חדר האמבטיה. כשנכנסה פנתה לפתוח את ברז המים שראתה את פניה במראה. היא נבהלה ונסוגה אחורה בבעתה. היא ראתה את פניה נפוחות, אדומות.

קלייר נגעה באיטיות בנפיחות ולא יכלה שלא להרגיש צער על פרצופה. היא שטפה את פניה ויצאה במהירות מהחדר האמבטיה, צועדת לעבר ארון הבגדים. היא הסתכלה על הארון מעט בביקורתיות ולבסוף הוציאה זוג מכנסי סקיני ג'ינס. חולצת וי גבוהה עם שרוולים קצרים, מעט תפוחים שנצמדה לגופה (החולצה) בצורה מושלמת. היא נעלה נעלי בובה בצבע כחול עם סמל זהוב עליו.

היא ירדה במדרגות ונכנסה למטבח. בפנים ראתה את בלה עומדת עם גבה אל קלייר לשה בצק.

"הי, בלה," אמרה קלייר בחיוך

בלה הסתובבה במהירות ואמרה, "הי.." היא השתתקה כשראתה את פרצופה של קלייר ואמרה, "מה זה?" והתקרבה אל קלייר, נוגעת מעט בנפיחות.

"לא משהו שהמשחה של דארק לא תסדר, בואי שבי לאכול ארוחת צהריים. היום אני מכינה פיצה ענקית."

קלייר חייכה ושאלה, "יש משהו שאת רוצה שאני אעשה?"

"כן, איכפת לך להוציא מהמקרר שלוש חבילות חסה ולחתוך אותם?"

קלייר הנהנה בראשה ופתחה את המקרר מוציאה את החסה. היא לקחה משטח מתוך הארון וסכין והתחילה לחתוך את החסה לחתיכות דקות.

"איפה יש קערה?" שאלה קלייר, כשסיימה לחתוך.

"פה, בארון ממולך," אמרה, תוך כדי מריחת רטבים על הבצק.

קלייר לקחה את הקערה הגדולה שהייתה על המדף בארון ושמה את החסה, מטבלת עם מעט שמן ומעט לימון שמצאה במקרר ושמה על השולחן.

בלה הסתכלה עליה מחייכת ואמרה, "יפה מאד, עכשיו, בחדר של דארק יש ערכת עזרה ראשונה, תיקחי אותה לחדר אימונים ותבקשי מדארק שישים לך אותה, בסדר?"

"אני יכולה לשים לעצמי?" שאלה קלייר.

בלה הנהנה ואמרה, "כן, רק תגידי לו שייתן לך את המשחה הנכונה, אחרת ישרוף לך מאד אם זה לא תהיה המשחה הנכונה."

קלייר יצאה מהמטבח וצעדה לעבר חדר השינה של דארק. ישר שנכנסה ראתה את הקופסה על השידה והיא מיהרה לקחת אותה ולצאת מהחדר.

היא צעדה במסדרונות הארוכים עד ששמעה את קולו של דארק צועק, "דניאל, תזיז את עצמך, בחוץ לא יהיה לך זמן לשבת!"

קלייר נכנסה לחדר האימונים ולא הייתה שלא לעמוד בהלם ולהסתכל בהתפעלות על כל המכשירים שעמדו שם. היא ראתה את הבנים מדלגים, קופצים, מחזיקים רובים ויורים לעבר מטרה מסוימת במדויק.

היא ראתה את דארק עומד ליד חבל, מתחיל להתלות עליו ולא יכלה שלא לבהות בגופו השרירי. כעבור כמה דקות התעשתה וצעדה לעבר, כשהבחין בה ירד מהחבל בקפיצה וחייך, "קרה משהו?"

היא הסמיקה מעט ואמרה, "בלה אמרה לי להגיד לך שתביא לי משחה בשביל.." היא בלעה את רוקה. "הפנים שלי."

הוא הסתכל על פרצופה והרים את ידו לגעת מעט בנפיחות ואמר, "כן, אני רק אוציא את המשחה. את רוצה שני אמרח לך, או שאת תעשי את זה?"

היא חייכה ואמרה, "זה בסדר, אני יכולה לעשות את זה בעצמי."

דארק הנהן בראשו והוציא בקבוק קטן, שבתוכו היה נוזל שקוף. "יש פה צמר גפן, שמי קצת מהנוזל על הצמר ומרחי בעדינות במקום הנפיחות."

קלייר הנהנה ואמרה, רגע לפני שעזבה, "תודה, דארק. זה ממש נחמד מצידך." ועזבה את החדר שלפת שמעה, "דארק, תיזהר." והיא שמעה קול יריות.

קלייר נכנסה לחדר במהירות וראתה את דארק וליונל נלחמים. היא ראתה את דארק מכה את ליונל ולא יכלה שלא לצרוח בבהלה, "מספיק, אתם נורמאלים?"

דארק הסתכל על קלייר וליונל ניצל את ההזדמנות להכות אותו ולהפיל אותו על גבו.

קלייר רצה לעבר דארק בבהלה ושאלה, "אתה בסדר?" היא ראתה דם יורד לו במורד אפו והוא אמר מחייך, "מעולה, תעזרי לי רגע?"

ולפני שהספיקה לענות הוא נעמד הרים אותה ואמר, "תבעטי." היא הרימה את רגלה ובעטה בפרצופו של ליונל.

"ככה אתה רוצה לשחק? אין בעיה," אמר ליונל.

דארק דחף את קלייר הצידה ונלחם נגד ליונל. קלייר הסתכלה בהלם ל זריזותו של דארק, על התנועות המהירות והחדות. לבסוף לאחר כמה שניות היא ראתה את דארק מחזיק במרפקו של ליונל בצורה מעוקמת, שואל בחיוך מלא ניצחון, "מוותר?"

ליונל נאנח והנהן בראשו ודארק שיחרר אותו. הוא הסתובב וצעד לעבר קלייר שלפתע קלייר ראתה את ליונל מתכוון להכות את דארק שהיא רצה לעברו קפצה ומתחה את רגלה לעבר ליונל, בועת בבטנו ומפילה אותו לרצפה.

דארק הסתכל על קלייר בהלם והיא חייכה חיוך מבויש ואמרה, "הייתי חייבת לקחת חוג קראטה בשביל להישאר בקבוצה של המעודדות."

הבנים התקרבו לעבר קלייר בהלם ומחאו לה כפיים. היא חייכה והודתה לכולם, אבל מיד לאחר מכן רצה לעבר ליונל, שנראה יותר המום מאשר כאוב.

"אתה בסדר, אני מצטערת שפגעתי בך בצורה כזו.. אני..-"

הוא הרים את ידו בשביל לסמן לה לשתוק ושאל, "איך..?"

היא חייכה ואמרה, "אני מניחה שאני כישרון טבעי, לא?"

ליונל צחק והיא הושיטה את ידה לעזור לו לקום. הוא נעמד ואמר, "שיהיה לך ברור שאני מוותר לך רק בגלל שאת בת!"

היא הנהנה בראשה בציניות ואמרה, "ברור."

הם הסתכלו אחד על השני ופרצו בצחוק והוא אמר כעבור רגע, "כדי שתמרחי את המשחה.. אולי דא-"

"שלא תעז להגיד את השם שלו, אני יודעת מה אתה מנסה לעשות וזה לא יעבוד, דארק יותר מידי חכם לזה," אמרה קלייר באיום.

"בסדר, בסדר, אני רק מנסה לעזור," אמר ונסוג לאחור בבהלה מזויפת. "רק אני יודע שאת מפחדת לעשות את הצעד הקטנטן הזה, אז אני בא לקראתך." והוא הלך משם.

קלייר הסתכלה בהלם, היא לא יידעה שהיא כל כך ברורה. זאת אומרת היא לא ידעה מה היא מרגישה כלפי דארק…כשהיא ראתה אותו, הוא העביר בה רטט וזרמים שונים בכל גופה שלא ידעה וחוותה מעולם, במיוחד כשראתה אותו כועס ועניו היו משתנות בצורה קיצונית כל כך. היא לא יכלה שלא לחשוב על גופו השרירי והחטוב. על השליטה והפיקוד שלקח על עצמו לנהל מחלקה גדולה כל כך.

היא ידעה שהיא רוצה לדבר איתו.. ממש לדבר איתו ולברר את רגשותיה כלפיו, אבל הוא היה כל כך מרוחק ולא היה אפשרות לדבר איתו בלי שתרגיש שהוא מנסה לפגוע ולגלג עליה.

קלייר הסתכלה על דארק שעמד ליד כמה גברים, משוחח איתם בשקט ואז עוזב כעבור רגע את האולם בכעס.

"כל הבנים מתבקשים להגיע לארוחת צהריים." נשמע קולה של בלה מתוך הרמקולים שעמדו בתוך האולם.

הבנים לאט לאט עזבו את החדר וקלייר נשארה לבד. היא הסתכלה סביבה והסתובבה בין המכשירים השונים, מרפרפת עם אצבעותיה על המכשירים.

כעבור כמה דקות היא עזבה את החדר וצעדה לעבר האולם ששמעה את קולו של דארק אומר בזעם, "אני לא מבין את הסיבה המחורבנת הזאת גרייס."

קלייר נעצרה לשמוע יותר קרוב, ואכן כעבור רגע שמעה קלייר קול אישה, שנשמע מתוך שיחת וידיאו.

"אמרתי לך, משהו הולך בינך לבין הבחורה הזאת שבבית שלך, ואני לא אוהבת את זה.. אני יודעת את העבר של שניכם וזה יצור המון בעיות."

"אבל היא אפילו לא חשובה לי! לא איכפת לי ממנה, היא סתם מישהי שאני שומר עליה, מבחינתי היא עוד בחורה שאפשר לדפוק בשביל הכיף!" שאג בזעם.

קלייר קפאה על מקומה, וכעבור רגע הרגישה בדמעות מבצבצות בזוויות עיניה. היא לא יכלה לעמוד שם ולהקשיב לשאר השיחה. היא הייתה צריכה לצפות לדבר כזה.

"ברור שלא יהיה לו איכפת לו ממני," חשבה לעצמה. "אחרי כל השנים האלה… אחרי מה שעשיתי לו… הוא בחיים לא יסלח לי," והיא רצה לחדרה.

ברגע שהייתה בחדר היא פרצה בבכי חסר מעצורים, היא נפלה על הרצפה מרגישה שבורה, חלשה, איכשהו.

היא לא הייתה מסוגלת לזוז וכאשר שמעה דפיקות על דלת חדרה כעבור כמה זמן, היא לא ענתה.

"קלייר, את פה?" שמעה את קולו של ליונל. הוא פתח את דלת החדר ונכנס פנימה. כשראה אותה על הרצפה לא היה יכול שלא למהר לעברה ולחבק אותה.

"מה קרה?" שאל בדאגה.

היא הסתכלה עליו ואמרה, "אני לא… אני לא אמורה להרגיש ככה." ומחתה את הדמעות בעיניה וחייכה חיוך אמיץ, "אני בסדר, רק שבירה קלה, אני ממש בסדר." ונעמדה על רגליה.

ליונל הסתכל עליה במבט ספקני, "בטוח?"

קלייר חייכה חיוך בוטח ואמרה, "מעולם לא הייתי בטוחה במשהו כמו עכשיו."

הוא הנהן בראשו ואמר, "דאגתי שלא הגעת לאכול… נשאר לך חתיכת פיצה אם את רוצה."

"תודה," אמרה בחיוך, "אבל יש משהו אחר שאני רוצה."

הוא הסתכל עליה במבט חשדני והיא אמרה, "אני רוצה שתלמד אותי לירות ברובה."