סוד זהוב אדמדם 3(אז כן החלטתי ללכת עם השם הזה..)
לפני שפתחתי את הדלת הוצאתי את הפוני(אימו) שלי כך שיסתיר עין
אחת ויראו שיש רק את העין עם עדשת המגע הכחולה
"מי שם?" שאלתי כשפתחתי את הדלת "היי, אני אליס"
אמרה הנערה חומת השיער ואפורת העיניים שמולי
"טוב אני יוצאת בעוד שניה" אמרתי לה וסגרתי את הדלת לשניה
שהספיקה לי בשביל לאסוף את השיער שלי לצמה
"אוקיי, אז אני מניחה שאת מובילה" אמרי לאליס
בעודי פותחת את דלת חדרי בתנופה, ואליס אשר
היתה מזועזעת עוד מכך שתרקתי לה את הדלת בפנים
"אה,כן, בטח" אמרה ואז מלמלה לעצמה "בשבתי שלנסיכה
אמורים להיות מעט נימוסים" "נימוסים זה לא אני" אמרתי לה
ובכך הוכחתי לה שאיני חירשת "הנסיכה קתרינה" אמרה ברגע שפתחה
דלתות עץ כבדות "אה נחמד שהחלטת להיצטרף אליי"נשמע קולו של
ג'ונתן "לא היתה לי ממש ברירה, פחדתי שאליס תתחיל לבכות אם לא אבוא"
אמרתי לו באדישות שתרלתי כול כך הרבה פעמים שכמעט נהפכה
לנימת קולי הרגילה, למרות שהיא העניקה לקולי נימה לא נעימה במיוחד
הוא היה כמו חומת קרח מבין רבות שהיו לי למדתי להתרחק מאחרים
בשביל לא להיפגע. סרקתי את חדר האוכל הוא נראה כמו חדר
האוכל בפנימיה שבה ביקרתי פעם תקרה נמוכה הרבה שולחנות נמוכים חוץ מאשר
אחד שבו ישב ג'ונתן"איך מוצא חן בעייניך פה?" שאל גונתן בעודו בוחן את עיני
הוא כהראה שם לב שבהתחלה עיני היו ירוקות ועכשיו כחולות "מה את מרגישה מספיק
בבית בשביל להוריד את העדשות?" שאל בסקרנות"נאמר לי שאתה יודע, אז אין כול צורך
בהם" אמרתי לו ושמרתי על הבעת פנים סגורה ומאובנת "תשלחי מיד הודעה למלך
ותומרי לו שהוא שיקר לי!"נבח ג'ונתן"למה מה הוא סיפר לך? שיש לי עין אחת אדומה והשניה
זהובה?" שאלתי אותו"אסור לסמוך על אנשים כמוהו, אנשים אשר מוכרים סודות משפחתיים"
אמרתי ונענעתי בראשי כסימן לאי אמון "טוב אני מניחה שאני שאני אלך אל המלך ביד עם
ההודעה, נכון?" שאלתי בציניות "רגע אז את מודה שיש לך עיניים אדומות וזהובות?
אבל אמרת שהורדת את העדשות" אמר ג'ונתן בבלבול מוחלט "אמרתי שאין צורך לכך
לא שהורדתי אותן…" אמרתי ויצאתי מין דלתות העץ הכבדות, אני לא יודעת למה אבל
מתחשק לי להישאר בסביבה הזאת לזמן מה..
תגובות (2)
תמשיכייייי!!!
פרק מהממם
תמשיכיי ותעשי אותה לא מנומסת ועושה בעיות זה וכול זה לעצבן את ג'ונתן חיחיחי
תמשיכייי