סוד זהוב אדמדם 4
טיילתי עוד קצת בתוך האחוזה עד שמצאתי את הדלת החוצה
-וזאת אומרת שטיילתי מלא זמן! המקום ההוא ענק!-
החצר היתה ענקית, המקום הזה ירוק ונעק כול כך
עש שאפשר לקבל סחרחורת רק מלהסתכל על
החצר הזאת. "ילדה הלכת לאיבוד?" שאל אותי נער אולי
בן 20 "לא, לא הלכתי לאיבוד" אמרתי וניסיתי להתחמק ממנו
אך הוא חסם את דרכי"את יודעת שטיול בשטח פרטי הינו
עברה על החוק, נכון?"שאל אותי הנער, אשר היו לו עיניים אפורות
ושער חום "כן, עכשיו אכפת לך לתת לי להמשיך ללכת?"
שאלתי אותו בכזה רוגע שאפשר לחשוב שאני בעלת הבית
"לא" אמר הנער והרים אותי "תעזוב אותי, לאן אתה לוקח אותי?"
אמרתי לא בדיוק בשלווה האופיינית לי "אני לוקח אותך לגונתן" אמר
ידעתי ששום דבר לא יעזור לי נגדו, אולי רק חשיפת העיניים,
אבל אני לא ממש רוצה ליפול על התחת, אז ישבתי בשקט
עם מבט זועם בעיניי "גונתן יש לך מושג מי זאת?" שאל
ברגע שנכנסנו מבעד לדלתות העץ הכבדות"כן, זאת הארוסה שלי"
אמר בשלווה גונתן אך עיניו אמרו הכול"אה, אני ממש מצטער גברתי"
אמר הנער בתבוסה בעודו מוריד אותי לקרקע "אה, זה לא נורא"
אמרתי כששמתי לב שהוא ממש פגוע מתון דיבורו של גונתן
"טוב אני פורשת לחדר" אמרתי והסתובבתי ללכת"אם אני אמצא אותו"
מלמלתי תוך כדי הליכה"קתרין, השארתי לך שמלה בחדר אני רוצה
שתלבשי אותה לנשף מאוחר יותר" נשמע קולו של גונתן
ברגע שיצאתי מהדלתות רציתי פשוט לברוח לאנשהו
הרגשתי שאני עומדת להיחנק, אך ידעתי שהמקום היחיד
בו אוכל לנשום עמוק נמצא רחוק מפה מאוד רחוק מפה
אז בלית בררה הלכתי אל חדרי, אשר באמת אין לי מושג
איך הגעתי אליו
תגובות (1)
תמשייכיי