סוד זהוב אדמדם 7
אני והורי (המאמצים) התכוננו ללכת לשבת
באחד השולחנות כשמישהו צעק"אש! שריפה!"
כולם ברחו דרך הדלתות הגדולות שבקצה המדרגות
והתכוונתי ללכת חזרה אל המסדרון הסודי שבעזרתו
הגעתי הנה אך הורי תפסו אותי ומשכו אותי אל
עבר התמונות הענקיות אבי תפש את קצה התמונה
והזיז אותה ומאחוריה היתה דלת סתרים עברנו בהן
מהר והמשכנו במסדרון הזה עברנו על פני כמה
דלתות אך הורי המשיכו ללכת ואני אחריהם
עד שהם נעצרו מול דלת אשר נראתה כמו כול האחרות
אני מניחה שכולן מוסתרות מאחורי ציורים מאחר
ובכול דלת היו שני עיגולים קטנים אשר היה אפשר
להציץ דרכם על החדרים הורי הציצו לשניה העבירו בניהם
כמה מבטים רבי משמעות ופתחו את הדלת כשניכנסתי
אחריהם הסתכלתי מהר על החדר זה נראה כמו חדר עבודה רגיל
גונתן כבר היה שם ואיתו היו גם כמה ערפדים וכמה אלפים נראה
שהם שקועים בויכוח "אני אומרת לך ש-" אמרה אחת מן האלפיות אך
גונתן קטע אותה "ואני אומר לך שאני צודק!" אמר לה גונתן
מעניין על מי הם מדברים, חשבתי וסרקתי את פני הנוחכים
היתה שם הנערה ערפדית ממקודם ועוד לפחות 5 ערפדים
"אתם יודעים שאנחנו לא יכולים להרשות לכם להשתמש בה
לא עכשיו כשהיא נכנע" קולה של אימי הוציא אותי ממחשבותי
"מי נכנע?"שאלתי אותה "את מתוקונת" אמרה לי בתשובה
"למה נראה לך שנכנעתי ?" שאלתי אותה בעודי סורקת את החדר
"כי את לובשת את השמלה"אמרה אימי כשאמדתי מול המראה
והורדתי את עדשות המגע "אני חושבת שאמרתי לך שלעולם לא אכנע
ומה זאת אומרת להשתמש בי?" שאלתי והפנתי את פני אל הקהל
אשר השתתק כשראה את עיניי "אמרתי לכם!" אמר גונתן כשהתעשת
"אבל איך? אנחנו תמיד יכולים לראות דרך עדשות אלה אם-""אלה אם
הן מכוסות בכסף" השלמתי את דבריה של הערפדית "ועכשיו חזרה לשאלה שלי"
אמרתי בקוצר רוח "הובחן יש אגדה שאומרת שנערה בעלת עין אחת כצבע הזהב
ועין אחת אדומה כדם תוכל להציל אותנו מן האופל" כבר ידעתי את כול מה שהם
סיפרו לי אך גם ידעתי שהם משמיטים פרטים"ולמה אתם צריכים אותי? אנחנו
בעת שלום,לא?"שאלתי באדישות "כן, אבל לאחרונה המצודה נחבשה שוב"
אמר אבי "ולמה אתם צריכים אותי? אני רק נערה"הזכרתי להם
"את אולי רק נערה אך אנחנו זקוקים לך"
תגובות (1)
תמשייכיי