סוד זהוב אדמדם 8

"אני אחשוב על זה" אמרתי אך בליבי חשבתי 'אין סיכוי
שאני נשארת פה אפילו שניה נוספת!' "גונתן אמרתי
שאני אחשוב על זה" אמרתי כשראיתי שגונתן עומד להגיד משהו
"טוב, להתראות" אמרתי ויצאתי דרך הדלת, לא זאת שנכנסתי דרכה
אלה דרך הדלת הראשית של החדר הזה, כמובן לא לפני שלבשתי
את עדשות המגע שוב, אך שיצאתי מהדלת התחלתי לרוץ, בהתחלה
אל החדר שלי בשביל לקחת את התיק שלי ואז בשביל להתרחק
מהמקום הזה כמה שיותר, אך עם מזל כמו שלי הצלחתי להגיע רק
לחורשה שם פגש אותי הנער שבעצם אין לי מושג איך קוראים לו
"אתה יודה, אין לי מושג מה השם שלך" אמרתי לו ברוגע, למרות שהיה
ברור לי שהתוכנית שלי התרסקה אפילו לפני שהתחילה"את יכולה לקרוא לי אדי
ואת יודעת מה מצחיק? הוא ידע שתנסי לברוח" אמר ותפס בידי רציתי להגיד לו
שאני לא רוצה להתחתין עם גונתן לשחק אותה תמימה בתקווה גדולה שהוא לא יודע
אך ברגע שהסתכלתי על עיניו ראיתי את המבט של קשירת הקשר נגדי
"תגיד יש מישהו במקום הזה שלא יודע עלי?" שאלתי אותו בקור רוח בעוד
הוא דוחף אותי אל עבר הטירה "אל תדאגי אף אחד לא יחשוף את סודך"
אמר לי בלחישה כמעט בלתי נשמעת "אני מקווה שכך יהיה כול עוד אני חיה"
אמרתי לו בתגובה"וזה לא ימשך עוד הרבה זמן" הוספתי "מה זאת אומרת?"
שאל אותי "הוא לא סיפר לך, נכון? אוי אלוהים אתה רודף אחרי בלי לדעת
למה המעשים שלך יגרמו"אמרתי בעוד אדוארד בא לכיווננו"אני אקח אותה מפה"
אמר ולקח את ידי מן אדי"חשבתי שאתה בנאדם נחמד" אמרתי לאדוארד
"אני באמת כזה" אמר לי בתגובה מהוססת"אז למה אתה שולח אותי אל מותי?"
שאלתי אותו בעודנו הולכים במסדרונות של האחוזה "אני לא שולח אותך אל מותך,
אני רק עושה את מה שטוב לכול האנשים"אמר ולחץ על כול מיני קפתורים שהיו בקיר
ותוך שניה נפתחה דלת בתוך הקיר הלבן "אני רק רוצה שתדע שאני ארדוף אותך
עד סוף ימיך!!"צעקתי אליו בזמן שסגר את הדלת"מה הקטע של הצעקות?"
שאל גונתן שישב בשולחן שלא שמתי לב אליו מקודם ומולו כול היצורים ממקודם
כולל הורי וכששמתי לב למבטים המאוכזבים של כולם נפל לי האסימון, ופשוט
התחלתי לצחוק בהסטריה "אתה לא סיפרת להם במה זה יעלה, נכון?" שאלתי
לאחר שהצחוק נרגע "במה זה יעלה?" שאל אבי את גונתן אך הוא שתק
"זה יעלה בחיי" עניתי במקומו"אם אני אסכים להשתתף במה שלכאורה נוצרתי
בשבילו אז כול עוד הרוע הזה קיים אני לא אוכל למות גם אם אני גוססת, אני לא אמות"
אמרתי להם והפנתי את מבטי אל החצר ואל החופש שהיא מסמלת"ואם את תנצחי את
הרוע?" שאלה הנערה ערפדית מהנשף"במקרה כזה אני אמות, אתנדף, אעלם ולא
תראו אותי לעולם, אלא אם כן יתחשק לי לרדוף אתכם לשארית חייכם והכי טוב שגם
לאחר שאני לא אהיה קיימת יותר אתם תזכרו אותי" אמרתי וצחקקתי לעצמי