סוכהת ספק בריטית – פרק 3

חזרתי לכיתה, והכנסתי את הטלפון לתיק, מוצאת גם נרטיק בצבע טורקיז עם השם "אמי" תפור עליה באותיות מסולסלות, באנגלית. פתחתי אותו ומצאתי איפור- כן, מה שקראתם. איפור. פתחתי את המסקרה, וראיתי שהמברשת מתחדדת ונהפכת למברג. "יעיל" מלמלתי. מיהרתי להכניס הכל חזרה, והבטתי בריקי. המבט הקר כרגיל שלה הביע יותר מ"אל תעצבני אותי", אלא גם "אני זוכרת מי את". וזה היה מפחיד. היא התקרבה אליי. "שלום, ליה". הבטתי בה וסיננתי בעברית ומבטא, "אני לא מבינה מה את רוצה. שמי אמי". "אל תשקרי לי, ליה". נכנסו תלמידים נוספים, והקול המאיים שלה נמוג כלא היה, והיא שאלה אותי באנגלית אם אני אוהבת הארי פוטר. אמרתי כן, באנגלית. המורה נכנסה לכיתה, והכל המשיך כרגיל.
אחרי בית-הספר נסענו למלון בו אנחנו אמורים לשהות, ונכנסנו לחדרים. היה אחד עבורי, עבור אופיר ועבור דן, כי הרי אנחנו משפחה, וחדר עבור רון ודניאל. בחדר המתינו לי שני אנשים- בן ובת. הבת הייתה לבושה בהידור, וכך גם הבן. "אוי מתוקים, כבר התחלתי לדאוג!" קראה הבת באנגלית וחיבקה את שלושתנו, מנשקת את ראשינו אחד אחרי השני. "כן, תודה, נסתדר מעכשיו!" היא אמרה, שוב באנגלית, לאנשים שליוו אותנו לחדר.
"אני מורן, וזהו בעלי, סמי. אנחנו ההורים שלכם" אמרה לנו האישה בחיוך קורן וחם.
אני הלכתי והתארגנו לצאת לעקוב אחרי ריקי.
אחזתי בתיק האיפור שלי, שהתברר שהאיפור-ציוד ריגול בתוכו משמש גם כאיפור אמיתי (צללית שחורה עדינה ושפתון בורדו). לבשתי בגדי גותית, שהתברר כה-לוק שלי בתוך אמי.
מחוץ לחדרים פגשתי את דניאל, והוא אמר לי "טוב, אמי, אז נצא?" אמר לי באנגלית, וכאילו שאנחנו זוג, כדיי לא לעורר חשד, צעדנו בזרועות משולבות אל מחוץ לבניין, כששנינו מסמיקים ומסונוורים מפלאשים. "אני יודעת איפה היא גרה" אמרתי כשיצאנו.