סוף סוף הגעתי ללונדון 8

פרק 11:
—————נקודת המבט של טומי————–

"ביי דניאלה, ביי רוני"
"ביי טומוש! נפגש מחר!"
"בטוח"
יצאתי מביתה של דניאלה ותקלתי בנייר מקומט שעליו היה רשום את שמי, קראתי את המכתב מנייל,
תליתי את המכתב על המראה שלי הוא היה מאוד יפה.
שלחתי לו הודעה "אני סולחת לך, אבל אני חושבת שלא כדאי שאני אפגוש אותך עדיין, אני צריכה לשאול את עצמי כמה שאלות.."
"טוב, אני אחזור ללונדון, אני יודע שאני הולך להתגעגע אלייך"
"גם אני אליך"
הדלת של החדר שלי נפתחה ובן גרין עמד בפתח.
הייתי המומה, לא רציתי להשמע מגעילה אבל "מה אתה עושה כאן?"
"באתי לבקר","אתה אף פעם לא בא לבקר, מה גרם לך לחשוב על זה?" "שמעתי שחזרת מחו"ל ושפגשת להקה מפורסמת, לא יודע את שמם.." "אוקי ו…?"
הוא התקרב אלי והתיישב לידי על המיטה, "מה אתה עושה?" "מתיישב", הוא נישק אותי, זה היה מוזר נתתי לו סטירה "צא מפה! צא מפה! צא מפה!" צרחתי עליו. הוא רץ החוצה "מצטער" אמר מלמטה, "מצטער לא יעזור לך! סוטה אחד!"
————-נקודת המבט של אלי————
"חמוד? איפה אתה?", "פה, בואי יפה", חייכתי, הוא ישב על הספה, התיישבתי לידו וחיבקתי אותו, את ליאמו שלי, "חשבתי אולי אני והבנות ניסע אל טומי ונישן אצלה קצת לראות מה שלומה, היא ממש נפגעה מנייל","רק בגלל זה אני אוהב אותך", "אתה את..אתה אוהב אותי?" "כן" אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע "גם אני אוהבת אותך, מתוק" הוא חייך, הסמקתי "אני חושב שזה ממש מתחשב שאת והבנות תסעו לטומי לכמה ימים, ביינתיים אני והבנים נחזור ללונדון, טוב נסיכה שלי?" "טוב" נשקתי אותי ורצתי לחדר של הבנות. רק אני ואביה היינו שם "תקשיבי חשבתי שאולי ניסע לטומי לבדוק מה שלומה, את רוצה לבוא איתי?" "ברור! היא נראתה ממש מסכנה!"

אני ואביה חיפשנו את לירון, "לירון את רוצה לבוא איתנו לקליפורניה לבדוק מה שלום טומי?" "אני בפנים, רק בואו נמצא עכשיו את גל היא כל הזמן עם הארי הם ממש לא עוזבים אחד את השנייה!"

"גל בואי רגע" אמרה לירון, גל הייתה באמצע סרט עם הארי "את רוצה לבוא איתנו לקליפורניה לבדוק מה שלום טומי?" "אממ טוב, הארי" היא הסתכלה לכיוונו, "אני טסה לקליפורניה לבדוק מה שלום טומי, תשאר חמוד!" היא נשקה אותו, קנינו כרטיסים והתחלנו לארוז..

עלינו על המטוס, כשנחתנו בקליפורניה התקשרתי אל טומי, "טומי את בבית?" "כן, למה?" הקול שלה היה חנוק מעבר לקו, "אה טוב אל תזוזי משם", "רגע מה?" נתקתי לה רציתי שזאת תהיה הפתעה,

צלצלנו בדלת הבית, נייל אמר לנו את הכתובת, היא פתחה לנו את הדלת, היא הייתה לבושה בפיג'מה, ראו עליה שהיא בכתה שעות, כשהיא ראתה שאלה אנחנו ראיתי חיוך קלוש על קצה השפה שלה, היא לקחה אותנו לחדר שלה, התיישבנו על המיטה ואמרנו לה "עכשיו תקשיבי, אנחנו ישנות פה כל השבוע וכל יום אנחנו עושות לך יום כיף", לירון הוסיפה "אנחנו לוקחות אותך לשופינג, המומחיות שלי" עיניה של לירון נצצו היא כנראה מאוד אוהבת שופינג, טומי צחקה, כולנו חייכנו…

יום למחרת כולנו מיהרנו לקניון, עברנו מלא מלא מלא חנויות בגדים בזכות לירון, בכל חנות לירון קנתה לפחות 8 חולצות או חצאיות, גל צלמה אותנו כל אחת בתלבושת שונה באייפון שלה, עשינו כל מיני פרצופים והשתגענו בחנויות עד שהמוכרים היו אומרים לנו להפסיק להשתגע, זה היה מאוד מצחיק, בסוף כל יום אכלנו ארוחה ממש משמינה אבל לא השמנו אפילו קלוריה כי כל היום היינו שורפות את כל הקלוריות בהתרוצצות בקניון (תודה לירון! כואבות לי הרגליים!), יום אחד טומי אמרה שהיא לא רוצה ללכת לקניון היא רצתה לספר לנו משהו…