סיפור המשך ל"הילדה הכי יפה בגן…….?" פרק 10
קראתי את הפתק בפחד איום. פצצה? בשביל מה? אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה. רצתי מהבית. אבל בדיוק בצעד הראשון, התפוצצה הפצצה. הרגשתי כאב עצום בברך. רציתי לבכות. הכאב הזה הוא גדול יותר מיכל כאב שאי פעם תוכלו לדמיין, אפילו יותר גדול מהכאב הזה שחותכים אותך בגרזן! הייתי מטושטשת. בקושי ראיתי. אבל כל הזמן חשבתי על ספיר ויואב המסכנים, שכאבם בטח גדול הרבה יותר. נלחמתי בכאב והתחלתי ללכת לכיוון הבית.
אני לא בטוחה מה קרה שם. אני רק זוכרת שהייתי על המדרכה שליד הכביש הראשי, טלטלתי את הראש, ואז- לא יכולתי עוד. נפלתי על הריצפה הקשה. לא הצלחתי לזוז. כאב לי כל כך…. הרגשתי שאני רוצה להירדם. בכוחותי האחרונים הפלתי את הראש למדרכה ומילמלתי:" ספיר….יואב……" וזה כל מה שאני זוכרת.
כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי בתוך בית חולים. והרגל שלי חבושה. שאלתי את האחות איפה אני ולמה, והסברתי לה שאני באמת צריכה ללכת. היא הרגיעה אותי והסבירה לי את כל מה שקרה. בסוף התברר שהתעלפתי מכאבים ומישהו מצא אותי. הביא אותי לבית החולים ואז טיפלו בי. הדרך הייחידה להחזיר אותי לחיים הייתה לעשות לי כל מיני דברים. עברתי תרופות, משחות, ניתוחים וחבישות.
אמרתי לה שאני חייבת ללכת, ושזה עיניין על חיים ומוות. היא אמרה לי שאסור לי לצאת מהמיטה של בית החולים, לפחות בארבת השבועות הקרובים, כי אז ישימו לי קביים. ארבעה שבועות??? יואב וספיר כבר ימותו עד אז! האחות אמרה לי להרגע ולישון. אם אני לא אתאמץ, אולי זה ייקח פחות זמן.
הלכתי לישון.
כשהתעוררתי, שמעתי את האחות ואת הרופא מדברים ביניהם. הדבר היחיד ששמעתי זה שהאחות אמרה:
"היא נראת לי מוכרת מאוד. אולי היא מהמשפחה שלי. אני אעשה הכל כדי שהיא תחלים."
פערתי את פי. "באמת?" שאלתי. היא והרופא החליפו מבטים, והאחות באה והתיישבה לידי. זה מה שהיא אמרה לי:
"נראה לי שאוכל לעזור לך. יש תרופה שיכולה שיכולה לעזור לך בהרבה פחות זמן. אבל…. את צריכה לאכול משהו שקרוב אליך……"
פערתי את פי.
המשך יבוא……
תגובות (0)