סיפור מהחיים פרק 1 – חדש

"תקומי כבר ההסעה תברח לנו שוב!!!" אחותי צעקה לי רציתי באותו רגע להרוג אותה אבל קמתי במהירות התלבשתי ויצאתי להסעה שחיכתה לי 10 דקות
" כל יום זה היה ככה ???" שאלה אותי שיר { בת 17 וחצי עיניים כחולות ושיער קראה שמגיע קצת אחרי הכתפיים }
לא עניתי לה לא היה לי כוח לכלום אחרי מה שגילתי אתמול עניתי לה "לא יודעת" רק כדי להרחיק אותה ממני למרות שידעתי שאני לא אוכל להסתיר את ממנה
" נו מה קרה אני מכירה אותך מספיק כדי לדעת שאת משקרת" היא אמרה מתי שירדנו מהאוטובוס
ידעתי שאני לא יכולה להסתיר את זה ממנה כי באמת היא מכירה אותי ממש טוב אני והיא חברות מכיתה ג
"אני יגיד לך בהפסקה" אמרתי ושניה אחרי זה היה הצלצול
"חסר לך ולא" היא אמרה לי בחצי חיוך שהיא נכנסה לכיתה
הגיע ההפסקה וסיפרתי לה הכל
-פלאשבק ליום לפני-
חזרתי לבית אחרי בית הספר אחותי הייתה אצל חברה שלה ואבא שלי תמיד נמצא בעבודה שלו אמא שלי משום מה שלחה לי הודעה ואמרה לי שהיא צריכה בערב לדבר איתי ראיתי שאף אחד לא בבית אז שלחתי הודעה לשיר אם בא לה ללכת לקניות אמרה שהיא עוד שני דקות בבית שלי שאני יתארגן הלכנו אני והיא לקניון אחרי 4 שעות אמא שלי שולחת לי הודעה " איפה את ???" עניתי לה שאני בקניון עם שיר מאז היא לא ענתה אחרי 5 שעות בקניון חזרתי הביתה קוראת בקולי קולות " מישהו בבית???" אף אחד לא ענה הלכתי לחדר של אחותי היא לא הייתה שם אבא שלי לא חוזר בשעה כזאת הלכתי לחדר של אמא שלי גם לא הייתה שם ראיתי את המחשב שלה פתוח התכתבה אם החברה הכי טובה שלה { טלי} והיה רשום על צג המחשב
טלי: מתי את מתכוונת לספר לה???
אן { אמא שלי} : אני לא מרגישה שהיא מספיק מוכנה
טלי: לא מספיק מוכנה היא בת 17 וחצי היא אמורה לדעת מזה מתישהו לא??
הסתכלתי על צג המחשב המומה אבל עדיין קוראת הדבר היחידי שעניין אותי באותו רגע היה לדעת מה אני צריכה לדעת
אן: אז מה היא עדיין לא מוכנה לדעת שהיא מאומצת!!!!!!
הייתי המומה לראות את זה הרגשתי את הראש שלי מסתובב מצאתי את עצמי נופלת לרצפה לא ראיתי את צג המחשב מרוב הדמעות שהיו לי קמתי מהרצפה והלכתי לכיוון השירותים כדי לקחת כדור לכאבי הראש שרק הלכו וגברו לא ידעתי מה לעשות פתאום מצאתי את שני ידי מסביב לאסלה ופשוט הקאתי את מה שאכלתי לא יכולתי להחיל את זה פשוט בכיתי והקאתי לא ידעתי מה לעשות באותו הרגע פתאום קיבלתי הודעה מאמא שלי " חזרת אני צריכה לדבר איתך!!!" לא היה לי כוח לראות את השם הזה "אמא" אז פשוט זרקתי את הטלפון על הרצפה הרגשתי שאני קמה את רגלי בוגדות בי ושוב פעם מצאתי את עצמי על הרצפה אמא שלי נכנסה ראתה אותי על הרצפה באה לחבק אותי לא יודעת מאיפה היו לי הכוחות לקום ולא ליפול ופשוט צעקתי עליה " מה לא חשבת לספר לי אני אמורה לגלות את זה בדרך כזאת??" היא הביטה אלי הממוה לא מבינה מאיפה הבאתי לה את זה היא פתאום מלמלה " אמבר שלי….." לא רציתי לשמוע מה יש לה להגיד לי פשוט הלכתי לחדר שלי וסגרתי את החדר שלי בחוזקה פשוט מצאתי את עצמי בוכה על תוך הכרית ולאט לאט מצאתי את השינה מחלחלת לתוכי
-סוף הפלאשבק-