סיפור מהחיים פרק 2

-פרק 2-
שסיפרתי את זה לשיר הרגשתי שהדמעות כבר בעיניים אבל לא יכולתי לבכות אני לא יכולה להראות חולשה { וגם כולם ראו אותנו } חזרתי הביתה הנחתי את התיק פשוט לא רציתי להיות שם אז לקחתי סוודר וטלפון ופשוט הלכתי לא יודעת לאן אבל הלכתי שומעת שירים זה הדבר היחידי שאני מרגישה שמרגיע אותי הלכתי עצרתי בפארק ופתאום אני מרגישה את עצמי אל הרצפה וראיתי שהתנגשתי במישהו { שחושבים על זה הוא היה נראה לא רע בכלל} ראיתי את היד שלו מושטת לפני החזקתי בידו וקמתי ישר הוא אמר בחיוך מבויש" מצטער לא ראיתי" אמרתי לו שזה בסדר והתיישבנו בספסל הקרוב
אחרי דקה של שקט מביך הוא שאל אותי
" איך קוראים לך?"
" אמבר " עניתי " ולך?"
" עומר" אמר הסתכל עלי וחייך
התחלנו לדבר כמה שעות פתאום קיבלתי הודעה מאן: "איפה את ???" החלטתי לא לענות הרי אני מרגישה יותר פתוחה עם עומר שלא יודע מה הבעיות שלי מישהו שיכול להכיר את אמבר היותר משוחררת והכל
פתאום עומר שאל אותי : " תגידי יש מצב שאת נותנת לי את המספר שלך שנוכל להמשיך את השיחה הזאת לשעות הקטנות של הלילה?"
יש אמרתי לא חשבתי " כן בטח תביא את הטלפון שלך אני יכתוב"
" טוב אז איך אני יקרא לך?"
, לא יודעת מה שבא לך"
" מה שבא לי את בטוחה??"
" כן זה הטלפון שלך לא שלי"
"טוב אז אני קורא לך אמבי..שלי "
הסתכלתי על הרצפה שלא ישים לב שאני מסמיקה
חזרתי הביתה התקלחתי אכלתי ראיתי סרט התכתבתי עם שיר ואז רציתי לעלות לישון אבל פתאום קיבלתי הודעה ממספר לא מוכר
" חשבתי להמשיך את השיחה שלנו את בעיניין?"
שכחתי מי זה אז כתבתי " מי זה ?"
" האחד והיחיד" קיבלתי אחרי כמה דקות
" עומר??" כתבתי לא הייתי בטוחה
" כן זה אני האחד והיחיד" כתב לי
" אתה יודע שאתה נשמע מה זה שחצן בטלפון" אמרתי לו את האמת
" כן אומרים לי את הרבה " הוא שלח לי סמיילי מבויש
וכך המשכנו להתכתב עד השעות הקטנות של הלילה עד שהרגשתי שאני נרדמת שקמתי בבוקר קיבלתי הודעה מעומר " מחכה כבר למחר או היום בצהרים מה שיותר מוקדם" שראיתי את ההודעה חייכתי ופעם ראשונה באמת הרגשתי שאני רוצה להיות עם הבן אדם הזה כמה שיותר….