סיפור על וואן דיירקשן- פרק 8- אני ממש שמח שפגשתי אותך…

"הם למטה!!!" רון צעקה כשניתקה את השיחה.
"זה פשוט לא ייאמן שזה קורה!" נועה צעקה
"טוב בואו כבר!" היא המשיכה ומשכה אותנו למטה.
יצאנו מהמלון, נועה אמרה שלום לפקיד, ואני אמרתי שלום לפקידה, שמרוב ביקורים עם נועה בקבלה כדי שתדבר עם הפקיד, אנחנו מכירות טוב טוב אחת את השנייה, וראינו את ה.. לימוזינה.
"או"נועה אמרה
"מיי" טל אמרה
"גאד" גילי אמרה
"אלוהים" רון לחשה "תודה"
התקדמנו ללימוזינה, והתיישבתי כמה שיותר רחוק מכולם, וסימסתי לאמא שלי שהכל בסדר איתי גם היום.
"בואי שבי לידנו" ליאם אמר לי וסימן לי לבוא
"אני צריכה לדבר עם אמא שלי, היא בודקת אם הכל בסדר" אמרתי
"כשתסיימי תשבי איתנו" הוא אמר לי וחייך
"ברור" חייכתי חיוך מאולץ
הגענו למסעדה. לא יותר מדי שמו לב אלינו, כי היו שם עוד המון מפורסמים שניסו להתחמק מהמצלמות. קיבלנו חדר פרטי. 'אז ככה זה עובד פה, לכל אחד יש חדר אישי במסעדה' חשבתי לעצמי.
התיישבתי, ליאם ישב מצד ימין שלי והארי מצד שמאל.
"מה שלומך?" הארי שאל אותי בחיוך
"הכל מצוין" חייכתי "ואצלך?" שאלתי מתוך נימוס
"גם" הוא חייך והציץ לתפריט
"תרצו להזמין?" המלצר שאל אותנו, ואחרי פירוט כל 9 המנות, הוא הלך. הייתה שתיקה די מביכה.
"איך בארצות הברית עד עכשיו? נהנית?" ליאם שאל אותי בחיוך
"מאוד" חייכתי "אני רציתי לטוס לפה מאז שהייתי בת 10, וסוף סוף אני פה"
"אני מאוד שמח שאת פה" הוא חייך והרכין מבט. הסמקתי. לא ידעתי מה להגיד.
"באמת אין לך חבר?" הוא שאל אותי
"מי הזמין פסטה עם שמנת ועגבניות?" המלצר הגיע . 'תודה אלוהים, תודה'
"ליהי?" הוא שאל אותי.
"היה לי עד לא מזמן.." אמרתי, כי זה בעצם נכון. כרגע אנחנו לא זוג או משהו, עוד לא נפרדנו, אבל אנחנו לא זוג מבחינתי.
"אה" הוא אמר "ואת עדיין.."
"אוהבת אותו? לא" חייכתי כי ידעתי את השאלה.
"אה" הוא חייך
"את באמת לא אוהבת את השירים שלנו?" הוא חייך. צחקתי.
"אני לא מתחברת לסגנון הזה" חייכתי
"אולי את פשוט לא שמעת אותנו?" הוא שאל
"לא שמעתי אותכם? כל חמש דקות החברות שלי מזמזמות את השירים שלכם. יש מצב אני זוכרת בחלק מהשירים את כל המילים" צחקתי
"זה מאוד מוזר לי לפגוש בחורה שלא אוהבת את ה'זמר המפורסם' שבי" הוא חייך. חייכתי.
"זה מוזר באופן טוב.. אני ממש שמח שפגשתי אותך" הוא חייך.