סיפור על וואן דיי המושלמים-פרק 38

היום יום ראשון, כבר עבר שבוע מאז אותו היום.
במשך השבוע הזה הייתה לי שגרת יום דומה: לשבת עם זאין מהבוקר עד הערב, לדבר איתו, להתחנן אליו שיתעורר ומדי פעם גם לבכות.
ניק,אלכס והיילי ביקרו מדי פעם, רק כשהם היו באים הייתי אוכלת מהאוכל של ניק.
הארי, אס, נועה, לואי, נייל וליאם באו כל יום. הם ישבו איתי מהבוקר עד הערב.
כל יום הם ניסו לשכנע אותי לאכול עוד חוץ מהאוכל של ניק, לא היה לי חשק.
כל ערב הם ניסו לשכנע אותי לחזור איתם הביתה ולישון כמו בן-אדם נורמלי, לא הסכמתי לעזוב את זאין וללו לרגע אחד.
היום יום ראשון, כרגיל כמו כל בוקר התעוררתי עם בואם של אס, נועה, הארי, לואי,נייל וליאם.
"הבאנו לך קפה וקרואסון" ליאם אמר והגיש לי אותם.
"אני לא רעבה" אמרתי והנחתי אותם על השידה לידי.
"את חייבת לאכול, לפחות שני ביסים, אם לא בשבילך, בשביל התינוק" נועה אמרה והניחה את ידה על בטני.
רק הבטתי בבטני ובידה של נועה המונחת עליה.
"את יודעת שהיא צודקת" אס אמרה והתיישבה לידי כשידה עוטפת את כתפיי.
"אני אוכל יותר מאוחר" אמרתי בחוסר חשק וקמתי מהמיטה.
הלכתי לשירותים שהיו בחדר, צחצחתי שיניים והתלבשתי.
יצאתי מהשירותים וכל המבטים היו מופנים אליי, מבטים מרחמים.
"די ! תפסיקו להסתכל עליי ככה, אני לא צריכה את הרחמים שלכם " אמרתי בעצבים וחזרתי להתיישב על הכיסא שליד מיטתו של זאין, כמדי יום.
ניק ואלכס הגיעו.
"היי טיי" אלכס אמרה כש'התנפלתי' עליה בחיבוק.
"היי " עניתי והתנתקתי מהחיבוק. אלכס הלכה להגיד היי לכולם.
הלכתי לניק הוא הרים אותי בחיבוק, ידו עטפו אותי בחוזקה, חוזק שמראה דאגה, לא כאב.
הוא הניח אותי ושאל "אכלת משהו מאז שהיינו פה ?"
השפלתי את מבטי.
"את חייבת לאכול משהו" הוא אמר והניח את ידו על בטני. אני שמחה שכולם דואגים לי, אבל עדיין אני צריכה קצת זמן להירגע מכל מה שקרה בשבוע וחצי האחרונים.
"אתה יודע שאני אוכלת רק את האוכל שלך" אמרתי לו.
"אז הגיע הזמן שתתחילי לאכול עוד דברים" ניק אמר וחייך אליי.
"בסדר" אמרתי וחזרתי למקומי הקבוע ליד מיטתו של זאין.
"איפה היילי ?" שאלתי את אלכס וניק.
"הלכה לחברה, היא אמרה שקשה לה לראות אותך ככה" ניק אמר
"ואני יכולה להבין אותה" אלכס המשיכה.
"חשבתם כבר על שמות?" לואי אמר.
"כן, וזה לא יהיה לואי" אלכס אמרה.
"אווףף " לואי אמר בפרצוף זועף ושילב את ידו, בציניות כמובן.
"אתה מספיק לי, אני לא צריכה עוד לואי " נועה אמרה ללואי ונשקה לו בלחי.
חיוך עלה על פניו והוא נישק אותה חזרה.
"אם כבר מדברים על זה, חשבתם על שמות?" שאלתי.
"האמת שכן " ניק אמר וחייך.
"נו.. אתם מתכוונים לספר לנו מהם?" שאלתי בעניין.
"חשבנו לקרוא להם על שמות ההורים שלכם" אלכס אמרה.
"ג'וסף ושרלוט זה לא שמות שמתאימים כלכך לתינוקות בימינו" אמרתי להם.
"ולכן החלטנו על ג'ואי (ג'ו=קיצור של ג'וסף) וצ'ארלי (בדרך כלל לבנות שקוראים שרלוט הכינוי שלהן זה צ'ארלי, (כמו בעברית מיכל=מיקי וכו'..)) " ניק אמר בחיוך.
"ווואו, אלה שמות מדהימים, תודה אלכס" אמרתי
"על מה?" אלכס שאלה.
"על שהסכמת לקרוא להם בשמות של ההורים שלי" עניתי לה.
"בטח, ההורים שלך היו כמו ההורים שלי, אז שאני לא אסכים?" אלכס אמרה.
חיבקתי אותה וחזרתי למקומי.
ישבנו בחדר ודיברנו עד שלוש בצהריים בערך.
"אני רעב" נייל אמר
"מתי אתה לא ? עכשיו רק סיימת את הקרואסון שהבאתם לי בבוקר" אמרתי לו
"ת'אמת גם אני רעבה" נועה אמרה
"גם אני " אס הוסיפה
"ואנחנו בדיוק צריכים לזוז הביתה כבר" אלכס אמרה
"ביי" אמרתי לאלכס וניק והם הלכו.
"יש מקדונלדס למטה, רוצים ללכת ?" ליאם הציע
"והפעם את באה איתנו !!" הארי הוסיף
"בסדר בסדר" אמרתי.
"אז יאללה " הארי זירז אותי.
קמתי מהכיסא ויצאנו מהחדר.
ירדנו למקדונלדס.
"לכו לתפוס מקום אנחנו נזמין בנתיים, מה אתן רוצות?" הארי שאל
"לי תביא המבורגר רגיל צ'יפס וקולה" אס אמרה
"גמלי " נועה אמרה
"ומה איתך טיי?" ליאם שאל
"תפתיעו אותי " אמרתי להם והם הלכו להזמין.
בנתיים אני והבנות התיישבנו בשולחן.
אחרי 5 דקות הבנים חזרו עם המגשים של האוכל.
"כשאמרתי 'תפתיעו אותי' לא התכוונתי שתביאו לי כזה המבורגר!!" אמרתי להם מופתעת לגלות שהם הביאו לי את ההמבורגר הכי גדול.
"תאכלי כמה שאת יכולה, כמה שיותר יותר טוב, מה שישאר ניתן לנייל" ליאם אמר וצחקנו.
אכלתי רק חצי מההמבורגר.
"נייל, רוצה ?" שאלתי את נייל.
"את באמת שואלת?" נייל ענה ולקח לי את ההמבורגר מהיד.
סיימנו לאכול, היה כבר ארבע וחצי, עלינו חזרה לבית החולים.
נכנסנו לחדר של זאין וראינו…