סיפור – פרק 1| חלק א'

"מה אני רואה?"
"סוס"
"ומה עכשיו?"
אני מסתכלת בעיניים שלו למשך כמה שניות, מחכה שהשתקפות השחורה תתחדד ואז מזהה אותה "זה ארנב, והוא קופץ"
הוא מעביר לתמונה הבאה "ומה עכשיו?"
"זה שוב הסוס"
הוא מרים את מבטו אל האיש שלידו "אוקיי, אנני גמרנו להיום, את יכולה ללכת" הוא אומר למיקרופון.
האיש שלידו נכנס לחדר המבודד ומוריד ממני את החוטים האלקטרוניים מהגוף.
"קדימה," הוא אומר "מחכים לך בחוץ"
אני קמה ונגשת אל האיש עם המדים הכחולים שמחכה לי בחוץ. הוא מתחיל ללכת ואני אחריו, הולכת בשתיקה.
אני לא שמה לב כמה זמן אנחנו הולכים או כמה הלכנו אבל בספו של דבר האיש נעצר ליד דלת גדולה. הוא מעביר את הכרטיס האישי שלו במתקן האבטחה והדלת נפתחת.
"מה זה?" אני שואלת אותו, תוך כדי בחינה של החדר. הוא די גדול.20 על 30. יש בו 80 שלחנות, כל שולחן 5 מטר. 16 מקומות כל שולחן. השולחנות והכיסאות צבועים בלבן לעומת הקיר שצבוע בכחול אפרפר. ליד כל כיסא יש מגש מסודר עם פירה, אפונה ושניצל. לכל שולחן יש 8 קנקני מים ו16 כוסות. זה המידע שהספקתי לחשב בשנייה שעברה עד שהאיש המשיך "תתפסי לך מקום, השאר עוד מעט יגיעו"
אני תופסת את אחד המקומות והוא סוגר את הדלתות והולך.
בכל שלושת הימים מאז שהתעוררתי לא ידעתי שום דבר על השאר. מה זה? מי זה? מי הם?
לפתע הדלת נפתחת ושורה של נערים ונערות נכנסים פנימה בסדר מופתי. הגילאים שלהם שונים מאוד. הקטן ביותר שראיתי נראה בן 11 והגדול ביותר בן 18. כולם לובשים מדים לבנים, כמוני, ולכולם יש את אותו המבט בעיניים. אור כבוי. לפתע אחד הנערים עובר על פניי והעיניים שלו נדלקו. משהו בפנים שלו השתנה, אבל רק לשנייה. ואז הוא נעלם בין כל השאר. הוא נראה בן 17 לבש מידה XL, גבוה שיער כהה ועיניים בכחול אפרפר, אבל שונה מהקירות, יש בהם משהו חי. משהו שונה.
לפתע הוא מגיח משום מקום ומתיישב לצידי. אני נרתעת לשנייה אחורה. בלי מילים הוא מתחיל לאכול את האוכל שעל המגש ומוזג לעצמו כוס מים. ואני מבינה שגם אני צריכה לעשות את זה כרגע. אז זה מה שאני עושה. אני שמה לב שכשהוא מרים את המבט הוא מסתכל רק על מקום אחד, הדלתות. אז אני גם עושה את זה. אני שמה לב לשומרים. אני מחזירה את המבט לאוכל וממשיכה לאכול אותה כשפעם הבאה שאני מרימה מבט השומרים כבר לא שום.בין רגע כל המקום מתמלא רעש.
"איפה היית?" הנער שואל אותי מיד.
אני שותקת, לא מבינה מה הוא רוצה ממני.
"היי, אנני, מה קרה?" הוא ממשיך.
"מאיפה אתהי ודע את השם שלי?" אני שואלת אותו בחשש.
"כי זה אני, איית'ן" הוא בוחן אותי "את לא זוכרת?"
אני מנידה בראשי באיטיות.
"עזוב, אחי היא לא זוכרת כלום" מישהו אומר מאחוריו. אני מסתכלת לראות מי זה. הוא נראה בגילו של איית'ן לובש מידה קטנה שיער חום שטני ועיניים כהות.
"את לא זוכרת כלום אה?" הוא פונה אליי.
אני מהנהנת.
"גם לא מדברת הרבה אם תשאל אותי" קול נשי אומר מצידי השני. אני מסתובבת בבהלה ומגלה חיוך גדול של מישהי בגילי. יש לה שיער בלונדיני קצוץ ועיניים חומות. העור שלה ממש בהיר. ואז אני שמה לב לזורעות שלה. הם מכניות. וכך גם רגליים.
איית'ו נאנח "היא שוב עברה את הבדיקה שלה" הנער עם העיניים הכהות אומר.
אני לא מבינה על מה הם מדברים אבל שותקת.
"אני מניח שאת באמת לא זוכרת אותי נכון?" איית'ן שואל אותי.
אני מהנהנת שוב.
"אז נתחיל מהתחלה" הוא מחייך "היי, אני איית'ן" הוא משיט לי את ידו.
אני לוחצת אותה בהיסוס.