סיפור ראשון שלי – פרק רביעי :)

פרק 4:
בניגוד לשיעור היסטוריה, ספרות זה השיעור שאני הכי שונאת. פעם ממש אהבתי אותו, כי אני מאוד מתחברת לשירים וסיפורים, אבל אז החליטו לערבב אותנו עם י״א 1.
נכנסתי לכיתה שנייה לפני המורה והתיישבתי במקומי, מרימה גבה כשאני רואה שאמיר כבר יושב במקום שלו, לידי.
המורה מתחילה לדבר ואני פותחת את המחברת הקבועה שלי, משרטטת עיגול שתוך רבע שעה הופך לחתול. אני שומעת את אמיר צוחק.
״אל תגידי לי שאת קוראת לזה ציור.״ הוא אומר ואני מעקמת את אפי.
״תודה באמת, הרסת לי את הריכוז.״ התעצבנתי בזמן שהוא מושך בכתפיו, מחייך בניצחון.
״אני רציני. זה לא מתוך רוע.״ הוא אומר.
״אה וואלה? ככה אתה מחמיא לאנשים?״ אמרתי בעצבים והוא רק לקח את המחברת שלי וקשקש בה, ״מה אתה ע-״ הוא השתיק אותי בכך ששם את היד שלו על הפה שלי, בזמן שעם השנייה הוא ממשיך לקלקל את הציור שלי. לא ראיתי מה הוא עושה, אבל הייתי בטוחה שזה לא טוב.
בסוף הוא סיים, ״זה חתול אמיתי.״ הוא אמר והחזיר לי את המחברת, קם ממקומו ויצא מהכיתה.
״לאן זה אמיר?״ המורה שאלה אבל הוא רק הראה לה אצבע אחת שהסבירה בדיוק מה הוא חושב עלייה. כל הכיתה התחילה לצחוק ואני הסתכלתי על החתול. הייתי פשוט בהלם. הוא צדק, קודם זה לא באמת היה ציור. הוא הוסיף לו חיים. בצד קלטתי משהו.
״יש לך כישרון, תלמדי רק להשתמש בו.״ היה כתוב בכתב מבולגן ומתחת הוא כתב את המספר פלאפון שלו.
הרגשתי שהסומק עולה על לחיי, ואם זה לא הספיק קיבלתי הודעה מירדן, חבר טוב שלי.
״את באה איתי היום למסיבה של אמיר. וזאת לא הייתה שאלה.״
*
הגעתי לבית שלי אחרי יום ארוך. השעה כבר הייתה שש, אז עד שאמא תכין את האוכל החלטתי ללכת לחדר. נעלתי את הדלת אחריי ושמתי את אחד הדיסקים שהיו ליד המחשב. נכנסתי לפורום הקבוע שלי. היו לי שבע הודעות.
פתאום הדלת נפתחה. אחי הגדול, אלירון, עמד בפתח החדר. קלטתי שהוא מדבר איתי והוצאתי את האוזניות מהאוזן.
״… אז אני צריך את החדר שלך. אהה… ואיזה אמיר או אלכס אחד מחפש אותך. נתתי לו את המספר שלך.״ ובדיוק אז הפלאפון שלי צלצל.
״רגע.״ אמרתי לאלי שנשען על המשקוף של הדלת. עניתי לפלאפון.
״הלו?״ זה בטח הוא, חשבתי.
״היי, זה המורה שלך, אלון.״ הוא אמר בקול קפוא. הלב נפל לי לרצפה. ממבט קטן במראה שמולי קלטתי שאני מסמיקה כמו מטורפת, ״קיבלתי את הטלפון שלך משרון, שמעתי שאת מציירת וטובה בפוטושופ.״ גיחכתי, זה הדבר היחיד שאני טובה בו. זה, ולבזבז את כל הכסף שלי על דיסקים.
״שמעת נכון.״ הטון שלי היה יציב ורגיל, הייתי מרוצה מעצמי. ״למה?״
״אני לא עושה דברים כאלה בדרך כלל, אבל אנחנו יכולים להיפגש מחר? אני חייב עזרה… בבקשה?״ שמעו שהוא קצת לא יודע מה להגיד. הסכמתי בשביל לשבור את הקרח, לא היה לי מושג איך אני עדיין לא מגמגמת ורועדת.
״ייאלה מגניב… מחר באיזה שעה?״
״מתי את מתחילה ללמוד מחר?״
״עשר, חד פעמי. למה?״
״אז תהיי בקפה של הסטודנטים בשמונה, טוב? ותשמרי את המספר שלי.״
הדבר הבא שעשיתי היה לקפוץ על אלי בחיבוק מאושר.