עד הסוף המר-פרק 3

סידרתי את המיטה שלי ולקחתי את היומן של שלי מהארון שלי. פתחתי בתאריך שבו דולב עבר לכיתה שלנו. "סופסוף הוא עבר, זה היה השבוע הכי מלחיץ בחיים. אם יקבלו אותו או לא איפה הוא ישב עם מי הוא יתחבר. הוא התיישב ליד גל. אני לא ממש מכירה אותו אבל זה לא משנה הוא יושב לפני ואז אני יכולה לראות אותו כל הזמן." בדפים הבאים הכתב שלה כבר נהיה קצת שונה, יותר רך, מעוגל נשי יותר באופן מוזר. כשהיא תיארה איך היא מדמיינת את הנשיקה הראשונה שלהם, איך הדייט הראשון שלהם יתנהל. דפדפתי עוד קצת קדימה, רוב היומן שלה עליו, על הפנטזיות שלה שכללו אותו. עצרתי בדף בו הייתה מודבקת חתיכת נייר קרועה ממחברת מתמטיקה. לידו מצויר חץ שלפניו כתוב: הפתק הראשון. פתחתי את הפתק ועליו היה כתוב: "לא יצא לי לדבר איתך עדיין, אני דולב מאד נעים להכיר" איזו קלישאה, היא בטח נמסה כשהוא העביר לה את זה. על צידו השני של הפתק היה כתוב בכתב יד המוקפד שלה: "אני שלי, מאד נחמד שעברתה למגמה שלנו." כמעט רציתי להקיא מהדביקיות בפתק הזה. המשכתי לקרוא עד שלפתע נתקלתי בתאריך של המבחן באנגלית, היא סיימה את המבחן ראשונה כמו תמיד ואחריה דולב. "הוא תפס אותי במסדרון, הייתי בדרך לקפיטריה לקנות סנדוויץ' והוא הציע להצטרף אליי….. בטח שהסכמתי!!דיברנו כל שאר השיעור מחוץ למעבדת ביולוגיה. בצלצול להפסקה הוא אמר לי שאולי כדי שנצא לדייט בשישי הקרוב…" הם יצאו לדייט ההוא. כנראה שדולב לא חיכה הרבה לפני שהוא התחיל, היא סיפרה על הדרך שהוא נישק אותה, ההרגשה של הידיים שלו על לחייה ושפתיו על שפתייה. וכשזה התחיל, זה לא נגמר. פסקאות ארוכות מרוחות על דפים שלמים של סצנות כאילו מסרטי רומנטיקה צרפתיים. זה היה מגעיל ומרתק באותו הזמן. הבטתי בשעון והבנתי שקראתי כבר ארבע שעות השעה הייתה 11 בלילה. סגרתי שוב את היומן והחזרתי אותו לארון, הלכתי להתקלח ולישון.