עיינים ירוקות- פרק ניסיון

פרק ראשון- חתונה
עיניו הירוקות של אלכס סקרו את המסעדה בסקרנות, הוא הניח את ידו הפרוותית והשחורה על השולחן המתכת הארוך, מרחרח אותו במבט חושד. הוא נשען קצת קדימה, צבר תנופה וקפץ מברכיה של אליסיה- אל המתכת הקרה של השולחן, שהתנדנד קצת תחת כובד משקלו. אליסיה גיחכה, דורכת על הרגל היחידה והמרכזית של השולחן העגול, מפעילה עליו קצת את משקלה, ועוצרת את התזוזה שלו. אלכס עשה מבט נעלב.
"זה לא הזמן להעילב, אלכס" אמרה אליסיה בקול חשוב "אתה חתול. והמטרה שלך היא לשבת בשקט על השולחן הזה" היא הצביע על שולחן המתכת המתנדנד "ולשמור על התיק שלי" היא הורידה את תיק הצד השחור שלה והניחה אותו ליד החתול, שנעץ בו מבט נגעל.
"שוש אלכס" חיוכה של אליסיה התרחב, שיניים לבנות, מכוסות בגשר בוהק הבזיקו לרגע, אבל אז מיד נחבאו מאחורי זוג שפתיים דקות ובהירות "זה כמעט בצבע שלך" היא אמרה, בעודה מסתובבת והולכת, מעיפה לרגע מבט לאחור, רואה שאלכס מכה בכף ידו הרפויה בתיק השחור, היא מצחקקת. "טיפשון" היא מלמלה, אבל במהירות היא הגיע אל הקו שבו המון האנשים בלע אותה. היא ניסתה להרגיע את עצמה שאלכס ישמור בגבורה על התיק שלה, אבל עמוק בתוך ליבה ידעה שהוא בטח מנסה עכשיו להפיל אותו על הרצפה.
כול האנשים מסביבה של אליסיה היו לבושים בלבן, מקסימום בורוד, אפילו הגברים בטוקסידו ניסו להקפיד על בגדים בהירים יחסית, ומהר מאוד היא התחילה להתחרט על מה שהיא לבשה. השחור שלט בה, בין עם זה קצוות השיער הבהיר שלה שנצבעו בשחור, ובין עם אלו מגפיי הדוקטור מרטינס שלה, שהגיעו לה עד הברך, כבדים ונוחים, שהדבר היחיד שלא היה שחור בהם אלו הגולגולות שנצצו בצדדיי כול מגף.
אליסיה הייתה מוכנה להישבע שכול מי שהיה באולם, ברגע שהוא ראה, הפך להיות מדוכא יותר, כאילו אפף אותה משהו מדכא, אולי בגלל הבגדים, ואולי בגלל הבושם שאימא שלה התעקשה לשים עלייה רגע לפני שהיא יצאה, בטענה "שריח טוב אף פעם לא מזיק!".
"כנראה עכשיו הוא כן" מלמלה בשקט אליסיה, נדחפת אל אחד הדלפקים שהוצבו בקצוות האולם, מלאים במלצרים משועממים שצחצחו כוסות שמפניה וצלו על האש משהו כמו גושי בשר אדומים ומוזרים, שהעלו ריח שהזכיר מאוד את אלכס אחרי שבועיים שהוא לא הסכים להתרחץ.
כמות האנשים מסביב לא הרשתה לה למצוא את מי שחיפשה, אבל היא כן ידעה שהוא כאן, איפה שהוא. במאת האחוזים. היא נצמדה אל ציור הפרקט של הדלפק, מחפשת אותו בעיינים מפוחדות.
"נו! נו נו נו!" היא מלמלה בשקט "איפה לעזאזל יכול להתחבא צייד צללים מניאק אחד?!" היא העיפה מבט לרגע לשולחן המרוחק, אלכס נשאר שם באותה תנוחה, מביט בה בעיניו הסקרניות, הגדולות והירוקות. וזנבו ריפרף בעדינות על התיק השחור שלה. היא חייכה. לפחות הוא לא קרע אותו לגזרים.
יד חמה נחתה על כתיפה. אליסיה קפצה והסתובבה, תופסת את היד שנגע בכתיפה ומושכת למטה, מוצאת את עצמה אל מול מלצר מבוהל, עיניו פעורות לרווחה.
"ה…ה…הי..היד ש-שלי…" מלמל המלצר בחוסר אונים. פניו התעוותו בכאב כשעזב אותה. הוא ניער אותה כמה פעמים. מניח אותה לבסוף על הדלפק בחבטה. אליסייה לא הייתה בטוחה עם הוא עשה מי זה הצגה, או שהיא באמת הכאיבה לו יותר מידי.
"מה רצית?" היא שאלה, מנסה לדכא את רצונה לבקש סליחה, המלצר לא נראה מרוצה
"סך הכול רציתי לשאול מה את רוצה לשתות.." הוא לקח כוס ארוכה של שמפנייה והחל לצחצח אותה במפית לבנה שהוא מכיסו "גבריתי הצעירה" הוא עיווה את פניו בגועל. אליסיה נאנחה.
"יש פה משהו שהוא לא אלכוהול?" היא שאלה לבסוף. המלצר הנהן. "אז תן לי את הדבר שנראה לך לגילי" היא הפטירה בחוסר עניין וסובבה את ראשה אחורה, מחפשת מישהו שאמור להתלבש כמוהה.
"את מי את מחפשת" שאל המלצר לאחר כמה דקות ארוכות.
"למה אתה שואל?" שאלה אליסיה, מנסה להחדיר נימה חשדנית למשפט, אבל ללא הצלחה, אז היא הסתובבה אל המלצר.
"סתם" הוא אמר, מניח בעדינות את הכוס על הדלפק, מוזג אליה שמפניה מבקבוק ירקרק וקריר, שהעלה אדים קרירים שדגדגו את לחייה של אליסיה, היא חייכה קצת אבל מיד חזרה לארשת פנים רגוזה יותר. המלצר שלח את כוס השמפניה לגבר שנשען על הדלפק לא רחוק ממנה. הוא העיף מבט קצר באליסיה, לקח את כוס השמפניה מהמלצר והתחיל ללכת לכיוון השולחן שעליו ישב אלכס, כך אליסיה הניחה, כשראתה אותו נועץ מבט בחתול ירוק העיינים.
"היי היי היי!" היא צעקה, אך הגבר לא שם לב אליה "לאן אתה הולך?!" היא התחילה לצעוד אחרי הגבר בצעדים מהירים, מפלסת דרך בין מאות אלפיי גברים ונשים מגונדרים ורוטנים, מגפיי הדוקטור מרטינס שלה נוקשים בחוזקה על הרצפה המצוחצחת, להבדיל מהגבר- שפסיעתו הייתה שקטה כמוות.
כמו שאליסיה חשבה, הגבר התיישב בכיסא שממול לשלוחן של אלכס. אלכס נעץ בו מבט חשדן, בעוד שאליסיה ראתה על פניו של הגבר רצון עז לדחוף את החתול השחור משהולחן, אלכס הניח את כפתו על התיק, מגונן עליו. הגבר נשף נשימה עמוקה והניח את כוס השמפניה על השולחן, אלכס דחף אותה, וקול הריסוק העדין שלה היה חלש מידי לטעמה של אליסיה, שהאטה את הליכתה, מנסה לראות מה יקרה ביi אלכס לגבר (לא שהיא ציפתה שהם יתחבקו ויתלקקו, למעשה, הרעיון הזה היה הרעיון הכי פחות נחמד והכי מגעיל שחשבה עליו.) וגיחכה, מתחבאת מאחורי איזו שהיא אישה בשמלה ורודה ושקופה כמעט לחלוטין (רעיון גרוע).
אלכס הבחין בה וילל, האישה בשמלה השקופה רטנה משהו (כמו כולם), והלכה משם, משאירה את את אליסיה חשופה. אלכס ילל שנית והגבר הסתכל על אליסיה במבט מאוכזב.
"בואי הנה, ילדה" אמר "תצטרפי למסיבה, אולי תרצי שמפניה?" הוא הצביע על הכוס המרוסקת. אליסיה נאנחה, תפסה כיסא רנדומלי וגררה אותו אל השולחן.
"מה אתה רוצה ממני?"היא אמרה בזעף מסויים, מתיישבת, ומתחילה לטופף על הרצפה עם המגפיים שלה, "ולמה התיישבת דווקא כאן?". הגבר נאנח.
"למה את לא מזהה אותי?" הוא שאל, הוא נראה כמעט אומלל, אבל רק כמעט. השיער הבהיר שלו, שפעם היה עוד יותר בהיר, הוחלק לאחור, עיניו הזהובות היו טיפה מכווצות, ואישון שחור גדול מילא אותן, קמט הופיע על מצחו, כאיל הוא לא מבין, אבל הוא אמור להבין… אליסיה הפסיקה לטופף עם מגפייה וחשבה לרגע, מביטה בו במבט מרוכז. "אני עד כדי כך יפה שאת לא מצליחה למצוא את האני האמיתי שלי מעבר להילת היופי?" הוא שאל, בסופו של דבר, בחיוך מזלזל.
"ג'ייס" לחשה אליסיה. "ג'ייס?" היא שאלה בקול רם יותר.
"אני ולא אחר!"הוא רטן " עכשיו בואי נצא מפה, המקום הזה פשוט מסריח, והטוקסידו הזה עוד יותר" הוא תלה מבט זועף בחליפת הטוקסידו הלבנבנה שלו, שרוב חלקה הקדמי עכשיו היה ספוג בשמפנייה. אליסיה הנידה בראשה, מנסה להתאושש ממה שקרה עכשיו.
"ג'ייס… ג'ייס הרונדייל? אני..אה.." אליסיה שיחקה עם אצבעותיה, מנסה למצוא מילים, לא קמה מהכיסא.
"נו?" אמר ג'ייס בחוסר סבלנות "אני יודע שאת לא חיפשת אותי, אלא את אלק, אני יודע" הוא ענה על שאלה שלא נשאלה בקול רם "אבל.. הוא פחדן מכדי להגיע לחתונה הזאת ספציפית, אז הוא ביקש ממני" הוא נחר נחרת בוז "לאסוף אותך ולהביא אותך לבית של מגנוס".
"אה… אוקיי?" שאלה אליסיה, קמה מהכיסא, ואוחזת ברצועה של התיק. אבל אלכס לחץ עליו חזק ולא נתן לה להזיז אותו. אליסיה עשתה פרצוף "אלכס, קדימה, את הולך למצוא מישהו שהשם שלו כמעט שלך, אוקיי? אז קדימה, אליסי שלך מאוד צריכה את זה!" היא משכה את את התיק קצת חזק יותר, אלכס ילל יללה שנשמע כמו נחירת בוז חתולית ועזב את התיק. אליסיה מלמלה תודה נרגן, בעוד שג'ייס שילב את ידיו על חזו וגיחך, ממלמל משהו כמו 'ילדה קטנה'. היא שלחה לעבר ג'ייס מבט זועף, לקחה את התיק ותלתה אותו על כתיפה ביד אחת, השנייה תפסה את אלכס, והניחה אותו על רצפה.
"ואל תעיז לזוז ממני"