עיירת רוזוולד פרק 25
במשך כל ההליכה חייכתי כמו אידיוטית מושלמת מרוב שמחה על זה שליסה לא משועבדת יותר.
כל פעם שכריס הביטה בי היא לא הבינה למה אני מחייכת, כל מה שהצלחתי לעשות זה לפרוץ בצחוק שגרם גם לליסה להסתובב אלי בהפתעה.
"אני מצטערת… אני פשוט כל כך מאושרת שיצאת מהשעבוד הזה…" מלמלתי בכל פעם.
"גם אני. אבל את לא יכולה לצחוק עכשיו. זה לא הזמן." היא אמרה.
"רגע, מה אנחנו עושים עכשיו? הולכים למצוא את היומן?" שאלה כריס, הבטתי בהיילי החצי מעולפת שהטלטלה ביני לבין כריס.
"אין סיכוי. היילי לא תשרוד את זה." אמרנו אני וליסה ביחד.
"אז… מישהי יכולה להישאר ו… לשמור עליה?" שאלה כריס. אני וליסה הבטנו אחת בשנייה.
"הממ… מישהי שתוכל להגן עליה ועל עצמה. רובין?" שאלה ליסה, הנדתי בראשי מיד.
"אין סיכוי. אני רוצה להשמיד את היומן הזה במו ידי." אמרתי בכעס.
כריס, שהבינה שהיא יכולה סוף סוף להיות דרגה מעלי, מיהרה לתמוך בליסה.
"אני חושבת שליסה צודקת. את צריכה להיות זאת שתשמור על היילי. את מסוגלת לזה." אמרה.
הבטתי בה בכעס.
"נו באמת! אני יכולה לעזור לך הרבה יותר ממנה. היא לא מסוגלת אפילו לרוץ כמו שצריך." אמרתי בכעס לליסה, כריס נראתה פגועה נורא אבל שתקה.
"תפסיקו לריב מיד. לא מספיק שאנחנו עומדים לפני סוף העולם אני צריכה להיות המטפלת שלכן גם?! אולי תתבגרו?!" היא צרחה עלינו.
"כן, רובין, אולי תתבגרי? את לא צריכה להיות כל הזמן הכי טובה. את יכולה לוותר לחברה שלך לפעמים. "אמרה כריס. הכעס בקולה הפתיע אותי. נאנחתי.
"אבל אני רוצה להשמיד את היומן!" רטנתי.
"אני רוצה את זה הרבה יותר! את לא יודעת מה קרה לי באותו היום שלא הגעתי לבית ספר, ביום שהכל קרה! את לא מבינה כלום! את לא יודעת כמה היומן הזה פגע בי!" צעקה כריס.
"בסדר, לא צריך לשלוף את קלף הילדה המסכנה…" מלמלתי בכעס.
"את חושבת שאני מעמידה פנים שאני מסכנה?! את לא מכירה אותי בכלל! איך את מעזה!" צרחה כריס, ליסה הביטה בנו בדממה.
"אוי נו באמת, מה היומן כבר עשה לך? השמיד את הבית שלך?" שאלתי בלגלוג.
"היומן לקח לי את המשפחה החדשה שלי." אמרה כריס בשקט, הבטתי בה בלי להבין.
"הסבר?" שאלתי לבסוף.
"המציאות לקחה את ההורים הביולוגיים שלי, והיומן הזה לקח את ההורים המאמצים שלי. ביום שלא הייתי בבית הספר ההורים המאמצים שלי היו בו, לשיחה עם המנהלת. הם טעו ועברו דרך המגרש, ונקלעו לרצח של ליסה וריי. הם נרצחו. האנשים שאהבו אותי והעניקו לי בית נהרגו בגלל היומן הזה." אמרה כריס בזעם.
"א..אני לא ידעתי… סליחה…" מלמלתי.
"אני מתנצלת. אני כל כך מצטערת, כריס." מלמלה ליסה, כריס הנידה בראשה.
"לא אכפת לי, אני יודעת שזו לא הייתה אשמתך. לא יכולת להתנגד לזה." אמרה כריס.
"יכולתי, אם הייתי מנסה ממש חזק, אולי אפילו הייתי מצליחה. אני גיליתי את זה אחר כך, לא ידעתי בזמנו שאפשר להתנגד." אמרה ליסה.
"אל תהרסי." אמרה במהירות כריס, ליסה השתתקה. דממה נפלה עלינו.
"אז תעשי לי טובה, רובין," היא אמרה את שמי בלגלוג כה רב עד שרציתי לבכות, "איבדתי הרבה יותר ממך, אז תוותרי, תעשי טובה, ותסתמי."
"אה…" התחלתי אבל ליסה וכריס צרחו עלי שתיהן ביחד: "תסתמי!"
השתתקתי.
"כריס, תבואי איתי. אנחנו הולכות לקחת את היומן מהחדר המיוחד של ריי. רובין, תישארי פה לשמור על היילי." אמרה ליסה ובלי לתת לי להוסיף מילה הסתובבה והלכה משם כשכריס אחריה.
לפני שהיא נעלמה בעיקול של המסדרון כריס הסתובבה אלי ושפתיה ביטאו ללא קול את המילים שגרמו לי להחסיר פעימה.
"אני שונאת אותך."
תגובות (11)
תהרגי את שתיהן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני שונאת אותן. מפגרות. שיסתמו בעצמן! רררררררר.
תמשיכי ותהרגי אותן כבר!!! #_____________________________#
נראה… אני חושבת על לרצוח אותן, אבל ליסה חיונית. ואחרי הכל אני לא רוצה שהעולם יושמד
אני אהבתי את כריס פעם! תשני אותה. שידברו בשיחה קורעת לב.
אני חושבת על זה. כן, אני אחשוב על זה.
אולי.. טוב יש לי רעיון. אני אשתדל לכתוב מחר.
ייאי.
הרבה יאיי.
או שאני אתחיל אפילו עכשיו
הרובין הזאת עולה לי על כל העצבים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תהרגי אותה תהרגי אותה תהרגי אותה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בקרוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואז תעברי לגוף שלישי, נקודת מבט כללית. אני מתחננת. גם אני וגם כריס שונאות אותה, ליסה מעוצבנת עליה. למה צריך להשאיר אותה בחיים?
תמשיכי.
להפך. רובין היא הטובה בכל הסיפוררררר!!!
רובין חייבת לחיות. אולי ארצח אותה בפרק האחרון. לא יודעת
אב-אבל…
*בכי קורע לב*
אני לא יכולה להתחשב בכן תמיד!
יש לי גם רצונות לגבי הסיפור, יודעות! אני מודעת למי שאתן רוצות שימות, ומשתדלת לרוב לרצוח אותי [כי מה לעשות אני אוהבת לרצוח דמויות] אבל לא תמיד אני יכולה!