עיירת רוזוולד פרק 9

ישנתי הלילה אצל היילי. ההורים שלה התבררו כנחמדים מאוד אבל מטומטמים לא פחות, אם לא יותר.
אמא שלה בישלה טוב, היא הכינה לארוחת ערב עוף וירקות מבושלים שיצאו טעימים מאוד למרבה ההפתעה.
היילי פרסה בשבילי מזרון בחדרה, התכוננו לשינה ואז היא נזכרה שמחר יש מבחן בחשבון. התכוננו שעתיים ובסופו של דבר הלכנו לישון סופית.
בבוקר היילי התעוררה לפני, היא עזרה לי לארגן את הדברים שלי בארון שלה בזמן הפנוי שנותר לנו.
בסופו של דבר כשהשעה הייתה כבר שבע לבשתי חולצה לבנה ומכנסיים שחורות קצרות, נעלי הליכה גבוהות. אספתי את השיער שלי לקוקו גבוה וארגנתי את התיק.
בבית הספר כריס לא הגיע אז ישבנו עם מלי ואריאל. דיברנו המון והתכוננו למבחן בחשבון עוד קצת.
בשיעור חשבון היה המבחן, סיימתי אותו מהר מאוד כי ידעתי הכל. הרגשתי טוב בהמשך היום, אפילו השיעורים המשעממים לא הורידו לי את מצב הרוח.
רק ליסה וריי הצליחו.
הן הגיעו בשיעור הרביעי, אחרי המבחן, לבושות באותן הבגדים: מכנסיים שחורות צמודות וחולצה כתומה תחובה בהן, השיער של שתיהן היה אסוף בקוקו גבוה והעגילים הגדולות בצורת חישוק, גם הן זהות, נצנצו כשהן הלכו.
הן התנצלו בפני המורה ללשון והלכו לשבת ביחד, כשהן מדברות בלי הפסקה. הן היו גרועות יותר מאנסטסיה.
"מה עובר עליהן?" לחשתי להיילי אבל היא רק הנידה בראשה, מלי ואריאל נראו בהלם.
הן לא אותן אתמול… אז מותר להן.
המשך השיעור היה נורא אפילו יותר. ליסה וריי כל פעם התפרצו, התשובות שלהן אמנם היו נכונות אבל הן עצבנו את המורה, היא כעסה עליהן וצעקה עליהן לצאת מהכיתה.
"עד שאני מנסה להשתתף ומפסיקה ללבוש את המסכת גז שלי את אומרת לי שזה לא טוב?! אולי עדיף שאני אחזור למסכה!" צעקה ריי על המורה המסכנה.
"תשתתפי! אבל בהרמת אצבע, את מתפרצת פה!" היא ענתה לה לבסוף.
"אבל אני לא יכולה. כשאני יודעת את התשובה אני לא יכולה לחכות!" צעקה ריי.
"את חייבת. אחרת את עוברת על החוקים של בית הספר." אמרה המורה בעדינות, ליסה ניגשה את ריי ולחשה לה דברים מרגיעים באוזן.
"רק החוקים מעניינים אתכם. לא ילדה שסובלת פה ומנסה להשתלב. ואתם פשוט דוחפים אותה לקצה שלה! נורא מה שקורה פה!" צעקה ליסה על המורה והובילה את ריי המתייפחת החוצה.
כולם ישבו לשנייה בדממה והביטו אחד בשני בהלם.
"מה קרה פה הרגע?" שאלה אנסטסיה לבסוף.
"לא יודעת. הן מתנהגות מוזר מאז אתמול. הלכנו לעשות איתן את העבודה על העיירה בספרייה והן התנהגו ממש מוזר. וגם, ממתי הן חברות בכלל?" אמרתי, כולם הנהנו.
"זה לא רע שהן חברות זה פשוט נורא מוזר…" הסכימה איתי אנסטסיה, כולם התחילו להביע את הדעה שלהם.
המורה לא ניסתה לעצור אותנו, היא פשוט ישבה בצד עד סיום השיעור.
בהמשך היום ליסה וריי לא הופיעו, לא ראו אותם בשום מקום. שמועות החלו להתפשט בשיעור השישי, כשמכוניות משטרה ואמבולנס אחד הופיעו בחצר של בית הספר.
השיעור בוטל וכינסו את כולם באולם שבו מקיימים טקסים, הסבירה לי היילי כשתפסנו מושבים בשורה האחרונה. מלי ואריאל התיישבו לידנו.
"קרה מקרה חמור עם שתי בנות בבית הספר היום, אנחנו מבקשים מכולם לשמור על שלווה בזמן שהמשטרה מטפלת בעניין." קול נשמע מהרמקולים, אני הבטתי בהיילי שישבה מאובנת במקומה.
"מה ליסה וריי עשו?" היא שאלה אותי בפחד.
"זה הזמן לגלות." אמרתי, עברתי בין כל האנשים וירדתי במדרגות עד שהגעתי לבמה, עליתי עליה ורצתי לקצה שלה. איפה שיש חלון קטן.
לא הצלחתי להגיע אליו, הייתי נמוכה מידי.
"היילי!" קראתי, היא מיד התייצבה לידי עם מלי ואריאל והן הרימו אותי.
צפיתי באימה בחצר, שם העמיסו על האמבולנסים גופות מכוסות. ועוד גופות. אבא שלי עמד ליד מכונית משטרה אחת ודיבר עם שוטר אחר. הם נראו לחוצים ואפילו מפוחדים.
"תורידו אותי." לחשתי ותוך שנייה הייתי על הקרקע, כולם דרשו לדעת מה ראיתי.
"אני חושבת שהיה רצח!" קראתי אל כל התלמידים, דממה השתררה. כולם חיכו שאני אמשיך.
"ראיתי אותם מעלים המון גופות על האמבולנס. הגופות היו מכוסות ולצערי לא ראיתי מי הם, אבל הם לא היו גבוהים מספיק כדי להיות מבוגרים. אני חוששת שאלו ילדים מבית הספר שנרצחו. למישהו כאן יש חברים שלא הגיעו לפה?" שאלתי.
כולם הביטו סביבם ולפתע נערה מכיתה ט' קראה, "איפה כיתות ט'4, וט'6?"
אף אחד לא ענה, עד שמישהי אחרת אמרה שהכיתות האלו אמורות להיות כולן בשיעור ספורט.
"ראיתי את המורה לוקח אותם למגרש!" היא הוסיפה, לחשושים מילאו את האולם, אני, היילי, מלי ואריאל עלינו חזרה למקומנו.
"אני חושבת שליסה וריי רצחו אותם. כשהיו בדרכם למגרש, או אפילו במגרש עצמו." אמרתי, משהו בראשי עקצץ, זיכרון סורר שביקש לצוף אל פני הקרקע. אבל משהו לא הניח לו.
רציתי לבכות מייאוש.
"מה קרה? את נזכרת במשהו? רובין?" היילי שאלה, הנהנתי והרמתי אליה מבט, עיני היו מלאות בדמעות.
"אני מרגישה שאני יודעת מה קרה שם והזיכרון שלי לא מאפשר לי להגיד את זה!" אמרתי בבכי.
"תרגעי. אני בטוחה שתיזכרי, עוד קצת והזיכרון יחזור." עודדה אותי מלי בשקט, הנהנתי וניגבתי את פני.
"תלמידים יקרים, ברצוני לבשר לכם שהתבצע רצח במגרש. שתי כיתות ט' נרצחו. החשודות העיקריות הן ריי וליסה, שתי בנות מכיתה ח' שברחו משיעור חצי שעה לפני הרצח. אתם מתבקשים להישאר במקומות שלכם ולא לזוז, אל תפחדו. המשטרה תגן עליכם." קול שוב נשמע מהרמקולים, זה היה אבא שלי.
"אוי לא… אבא שלי פה, נכון!" קראתי באימה, היילי חיבקה אותי.
היום הזה רק נעשה גרוע יותר ויותר.
ואז האורות כבו, והצרחות החלו.