עיפרון המזל שלי- פרק 1
מבחן.
איזה שית!!
לא התכוננתי!
מה אני עושה בדיוק?
"אהה.. מיס שיבר, או שיש לך עיניים פוזלות או שאת מעתיקה מלידור?" שאלה המורה
"אהה.. עיניים פוזלות?" שאלתי.
כל הכיתה צחקה.
"מצחיק מאוד, מיס שיבר, אבל זה לא יעזור לך. את עכשיו תשבי בפינה ותעשי את המבחן".
אף אחד אף פעם לא ישב ב.. פינה של הכיתה.
היא הייתה מלוכלכת, זוועתית.
כל הילדים שהיו בכיתה הזאת מאז שבית הספר הוקם זרקו אליה את כל הדברים שהם לא היו צריכים.
"אבל, המורה!" התחננתי למורה
"שמעת אותי!" צעקה.
ישבתי על הכיסא בפינה כשמתחת לעיניי מלא אבק ולכלוכים.
אני הייתי עם גבי אל כל הכיתה.
"טוב" חשבתי לעצמי "ממילא אני אקבל נכשל, אז.. אולי נמצא כאן משהו מעניין".
התחלתי לחפש בין כל האבק והלכלוכים.
"אהה.. מיס שיבר?" שאלה המורה "מה את בדיוק עושה?" שאלה
"אהה.. סתם מנקה את האבק כדי שיהיה לי נוח להתחיל את המבחן" שיקרתי
"אז תתחילי אותו כבר!" צעקה המורה.
לפתע, מצאתי בין ערמת האבק עיפרון.
עיפרון מלוכלך.
"מה העיפרון הזה עושה כאן?" שאלתי. לא בלב. פאשלה!
"אהה.. מיס שיבר, דיברת כרגע?" שאלה המורה "לא, יכול להיות שאפשר לדבר במבחן ולא אמרו לי!" אמרה המורה בציניות וכל הכיתה צחקה.
נעלבתי.
תמיד כל הכיתה הייתה צוחקת עליי בגלל הציונים שלי והדברים הרעים שבי. האמתי, אני לא זוכרת משהו שאני טובה בו! לפחות לא לפי מה שהתלמידים בכיתה אומרים…
ניקיתי את העיפרון מהאבק והוא היה נוצץ.
הסתרתי אותו בכיס מכנסי כדי שהמורה לא תראה אותו, ואז כאילו הוצאתי עיפרון רגיל מהכיס שלי ואז התחלתי לענות על המבחן.
לא יודעת למה, הוא נראה לי, משונה.
המבחן נגמר בול בזמן שגמרתי אותו.
"עפרונות בבקשה!" אמרה המורה כשכולנו קמנו מהכיסאות "מיס שיבר?" אמרה כשהיא אומרת לי במבטה 'תני לי את עפרונך'.
"לא, הוא שלי.. מהבית.." אמרתי
"טוב" אמרה המורה כשיצאתי מהכיתה.
הלכתי במסדרון וכשעמדתי להגיע לדלת היציאה מבית הספר המנקה עצר את דרכי ואמר:
"העיפרון הזה שלך?"
"כן" שיקרתי
"באמת?" עשה לי מבט של 'אני יודע שאת משקרת..'
"איך אתה יודע שלא?" הודיתי באשמה
"כי.." אמר בקולו הצרוד כשהוא מתרחק ממני לאט לאט בניקוי "העיפרון הזה היה שייך לרון פיילר.." ושנייה לפני שהלך אמר "ז"ל..".
תגובות (0)