עיר מעופפת פרק 18

"טוב, בנות, אתן צריכות לישון" אמרתי וקמתי ממקומי הלכתי לכיוון החדר והנחתי את ידי על המתג, שנייה לפני שיצאתי מהחדר התחלתי לשמוע אותן רוטנות.
"בואו נשיר עוד פעם."
"לא. אני רוצה עוד סיפור."
"בוא נשחק משחק."
"בואו נלך לישון" אומרת ג'ילי, נכנסת לחדר ונעמדת לידי, על זרועותיה ישנה תינוקית זעירה לבושה בוורד.
אני מחייך אליה והיא אליי.
"אתם עומדים להתחתן?" שואלת טניה.
שנינו מסמיקים.
"אולי." אני אומר ומרגיש צביטה קטנה בלב. "יום אחד."
"זה יהיה כל כך יפה," אומרת טניה. "אהבה ממבט ראשון."
"בסד, זהו זה." אומרת ג'ילי ומכניסה את התינוקות הזעירה לתוך העריסה שנמצאת בתחילת החדר. "לכו לישון." היא אומרת, תופסת בידי ומוליכה אותי לסלון השקט.
אנחנו מתיישבים על כורסאות.
"תודה." היא לוחשת. "ממש עזרת לי היום."
אני מחייך. "יש לך אחיות נפלאות." אני אומר.
היא מחייכת וקמה, למרות שרק הרגע התיישבנו. "רוצה שוקו?" היא שואלת וקמה מהספה לכיוון המטבח, אני קם אחריה.
"לא. תודה." אני אומר וג'ילי מתחילה לסדר את המטבח, היא מכניסה את הכלים המלוכלכים לכיור ומבטה נראה טרוד.
"ג'ילי, לא באתי כדי להרדים את האחיות שלך."
ג'ילי עוצרת לרגע אך מיד ממשיכה לסדר.
"את יכולה רגע לעזוב את תפקיד האחות הבכורה ולשבת איתי?" אני שואל.
ג'ילי מהנהנת ואני יכול לראות שהיא מתוחה.
אנחנו מתיישבים שוב בסלון.
"למה?" היא שואלת בתוכחה ברגע שהתיישבנו. "למה באת לפה?"
"רציתי להתנצל על מה שקרה בתיכון."
"אתה לא צריך להתנצל, אני מניחה שפשוט לא רציתי לראות אותך נפגע מחולג-גס. כמעט כל מי שהתחיל איתו-נפגע.לא נפגעת,נכון?" היא שאלה ודאגה אמיתית התפשטה על פנייה.
"את לא יודעת?" קראתי, מופתע.
"יודעת מה?"
"הכנסתי אותו לבית חולים."
ג'ילי פערה את פיה.