עיר מעופפת פרק 47

אני לא מצליח להירדם. המשפטים שג'ילי אמרה לי המשיכו להדהד במוחי. כשאני יודע שאני לא אוכל להירדם יותר, אני הודף את הסמיכה מעליי, ניגש אל שולחן הכתיבה, מדליק את מנורת הצד וכותב:
ג'ילי היקרה.
כשאת תיקראי את זה אני יהיה רחוק מאוד. מהניסויים שלי עם אלכוהול, את תתעוררי די מאחור ועם כאב ראש גדול, אל תדאגי זה קורה לכל אחד. אני לא כועס עלייך. אני רק רוצה שתדעי שכשאחזור אהיה אדם שונה.
נתראה באגם.
טיילור.
אני מקפל את הדף ומכניס אותו למטפה בצבע תכלת. אני הופך את המעטפה וכותב את שמה של ג'ילי באותיות מחוברות. לאחר מכן, אני יוצא מהחדר, הולך בשקט במסדרון ונכנס לחדר שבו ג'ילי ישנה.
אני ניגש אל שולחן הכתיבה הקטן, מניח עליו את המכתב ויוצא מהחדר.
אני עומד לסגור את הדלת כשאני שומע את ג'ילי מלמלת משהו. אני מישיר את מבטי.
"מה אמרת?" אני שואל.
"אמרתי שאני מצטערת."
"תחזרי לישון." אני אומר.
ג'ילי מהנהנת , מתהפכת וממשיכה לישון.
אני מחייך חיוך קטן וסוגר רת הדלת.

השעון המעורר שלי לא מפסיק לצלצל. אני תוחב את ידי אל מתחת לכרית ושולף סכין, מבלי לכוון אני מיידה את הסכין והשעון מפסיק לשגע אותי.
אני עוצם את העיניים אבל אז הכול חוזר אליי ואני מתרומם באחת. אוי ואווי. אני מביט בשעון שתלוי על הקיר. אני צריך להיות שם בעוד שתיים עשרה דקות!
אני מתלבש מהר. לוקח את התיק, סם אותו על כתפי ומתחיל לשעוט במדרגות. אני יוצא דרך הדלת האחורית ונכנס הישר למכונית.
אני מצליח להגיע בזמן. אני עולה על המטוס ומרשה לעצמי לנשום עמוק. למרות שאני יודע שיש לי זמן מועט בשביל זה. אחרי הכול. אני אמור להגן על עצמי בעיר התחתונה.
אני מביט מסביב, זהו מטוס אפור עם כיסא ושולחן קטן, אני לא היחיד שבמטוס, ישנם שני בחורים ונערה אחת שיושבים ליד השולחן העגול ומשוחחים בשקט. הנערה נראתה לחוצה, היא לא הפסיקה להזיע וללחוש זה לא בסדר. זה לא בסדר.

המטוס מתחיל לרדת. אני יכול להרגיש את השינוי באוויר. תמיד במקומות נמוכים חם יותר.
"גבירותיי ורבותי." אומר הטייס דרך הרמקול. "אנחנו עוצרים בעיר התחתונה. אני רוצה להזכיר לכולם. שהמטוס יחזור לעיר העננים בעוד שעה-אם תשרדו שם למטה ותצליחו להגיע-המטוס ירד מעיר העננים ויחכה לכם כאן. במקרה ולא תגיעו נודיע לקרובי משפחותיכם שנהרגתם או שפספסתם את המטוס. במקרה הזה נתראה בגיהינום. טוב. שיהיה לכם יום מעולה."
הדלתות של המטוס נפתחות והעיר האפורה נגלתה לעיניי. אני נושם עמוק.
בואו נפגוש את ליאת. אני קורא ויוצא לכיוון העיר התחתונה. לכיוון הפשע. לכיוון הבלתי נודע.