עיר עתידית | עונה 3 – פרק 17

03/06/2012 557 צפיות תגובה אחת

התרוממתי מהר מהמיטה, מבולבל. איך למען השם אדיסון לא שמה לב למקום שבו אנו נמצאים כעת? הייתי בטוח לחלוטין שאנו חזרנו לתקופתי שנת 1993, ועכשיו מדברים על פני כדור הארץ. הבטתי שוב בפניה של אדיסון. אכן, היו אלה הפנים שלה, אך ההבעה הייתה כה שונה, שונה ממה שהכרתי. "מה קרה?" אדיסון שאלה, נראה היה שהיא רואה את חשדותיי. עיני אמרו לי שכרגע עומדת מולי אדיסון, אך ליבי לחש לי שזוהי תרמית, משהו לא טוב קורה פה ואני חייב לגלות מה. "אתה רוצה לשתות מים?" אדיסון שאלה בחיוך. "לא תודה" עניתי לה. "אז מה אמרת שקרה עם טום?" שאלתי שוב, בעודי חושב מה לעשות. "הוא נעלם לאחר שנכנס למחסן כלשהו, אבל אנוחנו לא יודעים למה ואיך" "ולאן" הוספתי. ניסיתי להיראות מאמין, כדי להפיג את חשדותיה. "אני רוצה לצאת קצת החוצה, ממש מחניק פה" אמרתי. "אוקי, בוא אני אלווה אותך…" הנהנתי באישור. אדיסון עזרה לי לקום מהמיטה והובילה אותי לעבר דלת היציאה. יצאנו לרחובות השקטים של לונדון. היה נראה שלאדיסון בכלל לא היה אכפת מזה ושגם לא היה אכפת לה שבשבילי זה נראה כה משונה. ניסיתי למצוא דרך לברוח משם, מהר ככל האפשר. בלי ששמתי לב יד קטנה התגנבה אל ידי ואחזה בה בחוזקה, מפחדת להרפות. המגע הזה כל כך הזכיר לי את אדיסון, כמעט האמנתי שזאת היא לרגע אבל אז נפוגה החמימות שבידה. הבנתי מה יהיה הפיתרון המושלם, יש לי גם כוחות, כמעט שכחתי זאת עד לאותו רגע. התאמצתי להגביר את זעמי בתוכי 'מי לקח ממני את אבא שלי? מי לקח ממני את החבר הכי טוב שלי? מי לקח ממני את המגע החמים בידיה של אדיסון? מי לקח ממני את חיי? אורגון, אורגון לקח ממני את חיי. את אורגון אני רוצה להרוג, להביס אחת ולתמיד. אני רוצה שאורגון יסבול כמו שאני סבלתי במשך כל חיי, אני רוצה שאורגון יסבול כמו שאני סובל עכשיו, אני רוצה שאורגון יסבול כמו שאסבול בעתיד. אני רוצה שהוא ירגיש את טעמו המר של המוות'. הזעם התפרץ מתוכי כמו אש. אולי זה יצליח להחזיר אותי לעתיד, אולי כאבי הנורא יצליח לשבור את הזמן. הילה אדירה של אש אפפה אותי, עליתי לשמיים במהירות אדירה בעוד אני משאיר את אדיסון למטה, מאחורי. הצלחתי לראותלשנייה את פניה ואז הם נעלמו, במקומם הופיעו פנים לא מוכרות, של אדם רע. צדקתי בחשדותיי, אדיסון קיימת, אבל לא פה. המשכתי לעלות גבוה על שהלחץ היה כה חזק שגרם לי כמעט להתפוצץ לאלפי חתיכות. הכאב היה כה חד ובלתי נסבל. החיים נראו כה אפלים באותו רגע.


תגובות (1)

היי סתיו אהבתי מאד מאד את הסיפור שלך ומתכוונת להגיב גם ליתר הפרקים שעבר העלת ואין מגיבים אבל לא נורא את תמשיכי לכתוב בסדר ? בהצלחה ממני בקי ♥

09/06/2012 05:05
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך