עיר עתידית – פרק 21

"כדי למצוא את האבן אנחנו צריכים לדקלם נבואה קדומה…" אמרה לנו אדיסון. "את בטוחה שזה יעבוד?" שאל יהלי. "כן אני בטוחה לגמרי" היא ענתה. כולנו ישבנו במעגל מחזיקים ידיים באמצע המעגל עמד נר, עוד חצי שעה (כבר 29 דקות וארבעים ושבע שניות) המעבורת תעצור על השמש. "איזו נבואה קדומה צריך לדקלם?" שאלה אמה. "זה הולך ככה" אדיסון ענתה לה והמשיכה: "הננו, אדיסון שפלברג, יהלי פלפס, רון דיקנס ואמה דיקנס מבקשים את האבן שיכולה לעשות הכל, במטרה להגיע למרכז השמש ולעצור אותה מפגיעה ביקירינו על הירח, הגרים במושבות החלל. אנא עזור לנו… את זה צריך לומר כמה פעמים עד שהנר יתחלף באבן". התחלנו לדקלם את הנבואה, פעם אחת, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש… כבר דיקלמנו 15 פעמים וכלום לא קרה, המשכנו בלי לעצור. עוד 20 דקות ושלושים וארבע שניות ננחת על השמש, דיקלמנו כבר 25 פעמים… 30…. 35…. 40…. כבר הפסקתי לספור, אני חושב שמתי שדיקלמנו בפעם החמישים התחיל לקרות משהו. הנר עלה למעלה בערך 20 סנטימר מהרצפה, המשכנו לדקלם, הנר התחיל לזהור כולו ובהדרגה הפך לכדור אור גדול, הכדור התחיל להשתנות לאבן יפה בצבע ירוק איזמרגד (ברקת). היא הייתה בערך בגודל של אגרוף כף היד שלי. תפסתי בה. ברגע שנגעתי בה האבן התחילה להבהב אורות ירוקים חזקים. "מה לעשות?" שאלתי את אדיסון. "תבקש את המשאלה, זה משאלה אחת לכל אחד" היא אמרה לי. "אני לא בטוח שאני רוצה לעשות את זה!" צעקתי לה מעבר לאורות החזקים ולרטט שהפעילה על המעבורת, נותרו רק עוד 8 דקות וחמישים וארבע שניות לנחיתה. יהלי תפס באבן ושטיח אותה את הרצפה, זה היה מחזה מוזר כאילו הוא מרביץ לה. האבן הפסיקה להבהב. "נחכה, כשנגיע לשמש נדע בדיוק מה לעשות" הוא אמר. נותרו 7 דקות עד לנחיתה. 6 דקות. 5 דקות. 4 דקות. המערכת כבר התחילה לספור: "59, 58, 57, 56…." התיישבנו במושבים וחגרנו את עצמינו. "45, 44, 43, 42…." שתיתי כוס גדולה של מים עם קרח שהייתה מונחת בצד. החום גבר מאוד. "29, 28, 27…" היה לי קשה לעמוד במידת החום. כבר הרגשתי שאני לא חלק מהנבואה, שהמכשיר שיקר, שאני עומד למות…! "5, 4, 3, 2…" הבטן שלי התהפכה "…1 הנחיתה הושלמה" פתאום הרגשתי בחום הולך וקטן, פתחנו את דלת המעבורת ומה שראינו היה ממש מוזר…