עם לב פתוח-פרק 12
ג'ונתן חזר מהסלון עם אריזה של נרות, חייכתי וירדתי מהדלפק
"אתה רוצה עזרה בלהדליק את הנרות או שאתה כבר ילד גדול מספיק?" שאלתי וג'ונתן חייך
"אני חושב שאני מספיק גדול כדי להשתמש בגפרורים" הוא הוציא מהמגירה קופסת גפרורים והניח אותה על השולחן. הנחתי אותו לנפשו ועליתי לקומה השנייה שוב, כשעליתי בגרם המדרגות ראיתי את מיקה מפלרטטת עם דניאל, נקווה שהיא תבין שהוא מבוגר מידי בשבילה. עברתי אותם בלי שהם ישימו לב ויצאתי עוד פעם למרפסת, ארתור עדיין היה שם סתם מתבונן באופק, הלכתי לכיוונו והוא הפנה את ראשו אליי בתגובה לצלילים שהעקבים שלי הפיקו הוא חייך קלות וחזר להתבונן באופק. נעמדתי לידו והתבוננתי בו
"אתה יודע. יש דבר כזה שנקרא להתרועע, אתה צריך לנסות מתישהו זה ממש כיף" הוא צחק והעביר את מבטו העייף אליי, הוא בא לומר משהו ואז ג'ונתן ואמבר פתחו את דלת המרפסת בפתאומיות סובבנו את מבטינו אליהם והם המשיכו לצחקק בלי לשים לב אלינו, ארתור כיכך בגרונו ושניהם קפצו מבהלה, ארתור השעין את מרפקו השמאלי על המעקה ואת ראשו על ידיו וסימן להם להמשיך במעשיהם, הסתרתי גיחוח ומשכתי את ארתור חזרה פנימה. סגרתי את הדלת ושנינו התחלנו לצחוק אחרי כמה דקות טובות שבהם צחקנו הרצנו פנים ומבטנו נפגשו, עיני הענבר שלו נראו כל כך יפות באור העמום של המסדרון נשמתי עמוקות כשהוא נשען לכיווני ועצמתי את עיניי שפתיו כל כך רכות, הוא החזיק את מותניי וידיי חפנו את שערו השחור והארוך. הלב שלי פעם כל כך מהר שחשבתי שהוא פשוט יצא מהמקום,שמעתי מישהו עולה במדרגות וניתקתי את ארתור משפתיי הוא נראה מבולבל ופניו נקשחו הוא הלך לכיוון המדרגות ואני בטיפשותי נשארתי נטועה במקומי. מיקה עלתה במדרגות ושאלה אותי משהו ניערתי את ראשי ופניתי אליה
"מה? סורי ריחפתי לשנייה" היא נאנחה וחזרה על המפשט האחרון שאמרה
"ראית את ג'ונתן? כולם מחפשים אותו" היא שילבה את ידיה וחיכתה לתשובה
"אהה, כן הוא עם אמבר במרפסת" גימגמתי והלכתי לכיוון המדרגות מנגבת את שפתי. ארתור ישב על המדרגות וגבו כפוף, התיישבתי לידו ושמתי את ידי על רגלו
"ארתור, אני לא התכוונתי שזה מה שתחשוב. אני שמעתי מישהו עולה במדרגות ורציתי לראות מי זה" הוא הביט בי במבט כועס והעיף את ידי מרגלו
"אני לא יודע מה חשבתי לעצמי, אני לא מכיר אותך בכלל!" הוא קם על רגליו וירד במדרגות, גילגלתי את עיניי וירדתי אחריו. הוא יצא לחצר האחורית וסימן לכולם להיכנס פנימה, הם נכנסו והוא התיישב על הכורסה, נעמדתי מולו וחיכיתי שהוא ירים את מבטו אליי. הוא נכנע ושילב את ידיו כשהרים את ראשו
"אם אתה רוצה שאני אביא לך נאום של עשר דקות על איך שאני גם לא ראיתי את זה בא ואיך שמה שעשינו לא יקרה יותר בחיים אז זה לא יקרה כי אני לא באתי לפה כדי להטיף לך" הוא גיחך והביט על הגינה הקטנה מימינו
"אתה מזכרת שאני לא רוצה ארתור! כל פעם שאני רואה אותך אני חושבת על אחותי, ולמה החיים שלי מתפרקים כבר שלוש שנים ולאף אחד זה לא מזיז. אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי ככה! אני לא יודעת מה אתה עושה לי אבל אני לא אוהבת את זה או שונאת את זה, אני"
ניענתי את ראשי וחזרתי לדבר
"אני לא יודעת מה אתה רוצה שאני אגיד לך אבל אני לא אבקש מחילה ממך" שילבתי את ידי וחיכיתי לתשובה הצינית שלו שתגרום לי לצרוח עליו ולאבד עשתונות. הוא חייך וקם מהכורסה, הוא התקדם לעברי ותפס את כתפיי, הוא התבונן לתוך עיני הכחולות וחיבק אותי רציתי לבכות אבל אני לא רציתי לגנוב לג'ונתן את ההצגה, הוא תפס את ידי בידו ואמר
"בואי פנימה, שלא נפספס את העוגה" חייכתי קלות ונכנסו חזרה פנימה
תגובות (1)
פרק מהמם!!