פאן פיק לקיק אס: פרק 2- יש דברים שלא משתנים

זה היה היום הראשון לשנת הלימודים בשעות הבוקר, מרקוס הסיע את מינדי לתיכון בג'יפ המשטרתי השחור והגדול שלו, היא ישבה לצידו והביטה בנוף היפה של השכונות בעלות הבתים הפרטיים והחצרות המעוצבות ומרחוק נראו גורדי השחקים של מרכז העיר. היא לבשה חולצה אפורה וקצרה עם פסים ורודים ומתחתיה גופיה ורודה וטייץ שחור ונעלה נעלי ספורט אפורות ורודות של נייק. היא ניסתה לנתק את עצמה מהחשש מהיום הראשון והתמקדה בשמש שקרניה הנעימות האירו את פניה העדינות דרך החלון. כעבור כ20 דקות הגיע מרקוס למתחם בית הספר התיכון "מילארד פילמור" וחנה לצד המדרכה, מינדי הפנתה אליו את מבטה, הוא הסתכל עליה.
"שיהיה לך יום טוב חמודה, בהצלחה…" הוא אמר וחייך אל מינדי.
"תודה, ביי מרקוס…" היא השיבה בחיוך ולקחה את הילקוט הורוד שלה מרצפת המכונית, היא פתחה את הדלת. "ביי מינדי, אני אוהב אותך…" מרקוס אמר וליטף את שיערה הבלונדיני שהיה אסוף הפעם.
"ביי, גם אני אוהבת אותך." מינדי השיבה וירדה מהג'יפ, היא שמה את הילקוט על גבה ואחזה ברצועה האחת שהייתה על כתפה, היא הסתכלה על בית הספר, מבנה יפה ועצום מוקף בדשא ירוק ובעצים ופרחים. מסביבה נראו נערים ונערות רבים בדרכם לבית הספר, היא הביטה במרקוס בהססנות והוא נופף לה לשלום, היא נופפה לו בחזרה והוא נסע לדרכו, היא הביטה בכולם בביישנות והתחילה ללכת לכיוון המבנה.
כשהיא נכנסה היא הייתה בין המוני ילדים ונאלצה מעט להידחף, היא הלכה במסדרון הצפוף בו היו ארוניות וכיתות וחדר מדרגות גדול, היא ניסתה לפלס את דרכה בין המוני הילדים במעלה המדרגות בדרכה לכיתה שלה, לפתע היא ראתה מישהו מוכר, היא חייכה. "היי דייב!" היא צעקה בשמחה, הנער הסתובב אליה בהתלהבות והלך לעברה, הוא היה בגובה ממוצע. שיערו היה חום ומתולתל ועיניו כחולות והוא הרכיב משקפי ראייה. הוא לבש חולצה משובצת ומעליה ז'אקט עור חום, מכנסי ג'ינס ונעל נעליים חומות, תיקו השחור היה על גבו, הוא חייך.
"מינדי… היי, מה קורה?" הוא שאל בשמחה.
"לא משהו… לפחות אני פוגשת מישהו שאני מכירה…" מינדי השיבה בעוד היא ודייב עומדים באמצע המדרגות ומסביבם ילדים עולים ויורדים.
"מה איתך?" היא הוסיפה.
"טוב, זה היום הראשון ללימודים, ולראות אותך כבר בתיכון זה תמיד מגניב, איך הולך לך בחיים חוץ מזה?" דייב שאל, מינדי צחקקה, דייב היה חבר טוב שלה מאז הם חיסלו יחד את הארגון של פרנק דאמיקו, דייב ניסה לעזור לה לאחר מותו של ביג דדי והיא פיתחה אמון בו…
"אני יודעת… הכל רגיל כזה, ורגיל זה לא טוב, אם אתה מבין…" מינדי אמרה.
"כן אני מבין, אבל את בכלל רוצה להפסיק להילחם בפשע?" דייב השיב בסקרנות, הוא לא חשב שמינדי תוכל לוותר על להיות היט גירל ולהילחם בפשע, זה היה בגנים שלה…
"ממש לא… אבל הבטחתי למרקוס שאני אעשה את זה ואנסה לחיות כמו ילדה רגילה, אבל איך בדיוק? כולם מדברים כאן על מיילי סיירוס וכל מיני שטויות שאין לי מושג מה הן וחושבים שאני מוזרה, אני לא יכולה לספר להם גם מי אני באמת…" מינדי אמרה בעצב.
"אני כל כך מבין אותך מינדי… לפעמים בא לי לעוף מהעולם הזה ולא לחזור… קיק אס נתן לי משמעות אחרת לחיים ועזר לי למצוא את עצמי, אל תוותרי על מי שאת, על היט גירל, כל עוד את מעוניינת בכך." דייב השיב ונגע בידה של מינדי שחייכה חיוך קצת עצוב, היא לא רצתה לוותר על היט גירל אך ידעה שהיא הבטיחה למרקוס להפסיק עם הלחימה בפשע ושעליה לעמוד בכך.
היא ודייב הלכו לדרכם ונפרדו לעת עתה, בתחילת היום מינדי למדה היסטוריה, היא ישבה באמצע הכיתה ולידה ישב ילד חדש שהיא מעולם לא ראתה בניו יורק, הוא היה יפה מאוד ונראה טוב. שיערו היה חום וקצר ועיניו ירוקות ובהירות, הוא היה גבוה ושרירי ולבש גופייה לבנה ומכנס כדורסל כחול ונעל נעלי ספורט לבנות כחולות, היא הסתכלה עליו בביישנות תוך כדי שהיא משרטטת רובים וחרבות במחברת שלה. מצידה השני ישבה ילדה נמוכה עם שיער חום וחלק ועיניים חומות, היא שמה לב שהילדות מאחוריה כל הזמן מרכלות ושולחות הודעות טקסט באייפונים שלהן, היא הרגישה כאילו אחת מהן, בלונדינית עם שיער גלי ועיניים כחולות שנראתה יפה מאוד, נועצת בה מבטים בלי הפסקה ויורדת עליה…
השיעור עבר בצורה חלקה בסך הכל והיא הכירה את שמותיהם של חבריה לכיתה פחות או יותר ובעיקר ניסתה להבין מי הוא הילד היפה שיושב לידה, שון מקארתי, שנראה היה שיש לו עניין מסוים בה לפי מבטים חטופים שהוא שלח לכיוונה. וכך עבר היום הראשון בצורה די סבירה ומינדי לא סבלה יותר מידי ואז הגיע השיעור האחרון לאותו יום, שיעור ספורט שנערך לפי בנים ובנות בנפרד, מינדי הלכה יחד עם כולם לאולם הספורט שהיה מאחורי מבנה בית הספר והיה מפואר ועצום וכלל פרקט משובח ויציעים, היו שם גם מזרונים, חבלים שערים וסלים, כל הבנות התבקשו לשבת ביציעים שהיו עשויים מפלסטיק לבן ומינדי מצאה את עצמה ליד הילדה בעלת השיער החום ששמה היה מישל וליד הילדה הבלונדינית ששמה היה ברוק, מהתחלה משהו בה לא מצא חן בעיניי מינדי.
"היי, את יודעת בכלל לרקוד? יש לך בכלל חוש קצב?" ברוק שאלה אותה בזלזול, היה לבשה בגד גוף צמוד וורוד ונעלה נעלי ספורט ורודות, שיערה היה פזור, היא נראתה למינדי כמו בובת ברבי, מושלמת מידי, מטופחת מידי… היא התעלמה מדבריה ורק הביטה במורה, גברת טרנר, שהסבירה על המטלה, כל אחת צריכה לרקוד. היא התביישה מאוד לרקוד ולא רצתה להיבחר בכלל, היא רצתה שהרגע המעיק הזה רק יעבור כבר…
"טוב, עכשיו תור מינדי מקרידי…" אמרה גברת טרנר, אישה בגובה ממוצע בעלת שיער בלונדיני וקצר ועיניים חומות שלבשה בגדי אימונים ועל צווארה הייתה משרוקית, מינדי קפאה במקומה וליבה פעם במהירות, היא הרגישה את המבטים של כל הבנות נעוצים בה…
"בואי מינדי, נראה מה את יכולה…" גברת טרנר הוסיפה ומינדי קמה מהיציע עליו היא ישבה והלכה לעבר המזרון שעמד במרכז, כל הבנות נעצו בה מבטים סקרניים, היא הביטה בהן במבט מפוחד.
"אני לא יכולה להיות מי שאני לא… אני היט גירל…" היא חשבה לעצמה ודמיינה את עצמה לבושה בבגדים של היט גירל. שיערה מכוסה בפאה סגולה ועל עיניה יש מסיכה שחורה, היא לבושה בחולצת עור סגולה וצמודה, חצאית סגולה שחורה ומכנסיים סגולות וצמודות ויש לה גם גלימה שחורה, כפפות שחורות ומגפיים שחורות ועל החגורה שלה רשום:HG, ראשי התיבות של היט גירל.
"שישה נינג'ות, אני מוקפת, הגיע הזמן לפרק את האפסים האלה לגורמים…" היא חשבה ודמיינה את עצמה באמצע קרב כאשר שישה לוחמי נינג'ה מקיפים אותה ומוכנים לתקוף. אחד מהם רץ אליה וניסה לחבוט בה אך היא התחמקה ובעטה בפניו, אחד אחר בא מאחור אך היא בעטה בו תוך כדי גלגול והעיפה אותו על הרצפה, שניים נוספים קפצו וניסו לבעוט בה אך היא התגלגלה לאחור ונעמדה מול שאר הלוחמים. היא רצה במהירות לעבר יריביה שאחד מהם ניסה לתת לה אגרוף אך היא עצרה אותו ושלחה אגרוף אדיר לפניו והורידה אותו מובס לרצפה, אחד נוסף ניסה לבעוט בה אך היא זזה הצידה ובסדרת חבטות מהירה הפילה אותו. השניים הנוספים תקפו אותה מכיוונים שונים, היא התכופפה ובעטה ברגלו של אחד מהם שניסה לבעוט בה ונפל על הרצפה והכריעה את הנינג'ה האחרון במכה ישירה לפניו וכך סיימה את הריקוד שלה, היא נעמדה מתנשפת ובמבט מפוחד מול כל בנות כיתתה שמחאו כפיים בהתלהבות למראה יכולותיה המדהימות, כולן הריעו לה מלבד ברוק…
"תודה רבה לך מינדי, זה היה מרשים במיוחד…" אמרה גברת טרנר בהתלהבות, מינדי הביטה בה בחיוך מבויש וקצת הסמיקה, "תודה." היא אמרה בשקט וחזרה למקומה.
בהמשך הגיע גם תורה של ברוק שרקדה כמו מעודדת במשחק כדורסל, היא הזיזה את גופה בחושניות ובקצב וסיימה את הריקוד שלה בשפגאט, מינדי הביטה בה בגועל. "היא רוקדת בדיוק כמו הזונות האלה של סוחרי הסמים, איכס…" היא חשבה לעצמה.
וכך הסתיים היום הראשון שלה בבית הספר, היא רצתה ללכת להתאמן במחסן הנשק שלה ושל ביג דדי שהיה רחוק מאוד מבית הספר, באזור אחר של העיר, אזור יותר נידח וישן בסמוך למרכז, מקום אליו האוטובוס לא מגיע, היא הלכה לבדה בחצר ויצאה מבית הספר לכיוון השכונה הסמוכה, היא הלכה על המדרכה היפה עם הילקוט על גבה ולידה היו ילדים וילדות נוספים שצחקו ודיברו בהתלהבות, היא הביטה בהם במבט מבויש, היא רצתה חברים בני גילה אך הם היו שונים ממנה לחלוטין…
היא הלכה במשך כמה דקות עד שלקחה מונית שעברה באזור, היא נכנסה והתיישבה מאחור והניחה את הילקוט לידה, "לאן?" שאל הנהג.
"לאזור התעשייה הישן, ליד הנמל…" מינדי השיבה, היא הייתה רגילה לנסוע לשם במוניות או אוטובוסים כבר במשך 3 שנים.
"15 דולר בבקשה…" השיב הנהג, מינדי שילמה לו מהארנק שלה והוא נסע לכיוון, כעבור כחצי שעה לאחר שהכביש היה יחסית פנוי עצרה המונית מול בניין עצום וישן בצבע אפור שלידו הייתה חומה ובאזור נראו בתים ישנים וחנויות מעטות ומאחור הנמל, מינדי הודתה לנהג וצעדה לכיוון הדלת, למרות שהמקום נראה מיושן ועלוב בפנים נמצא חדר אימונים גדול ואיכותי עם ציוד מגוון וחדיש שלא יכול לבייש מכון כושר של "הולמס פלייס".
מינדי פתחה את דלת העץ החומה והישנה ועלתה במדרגות, החלונות היו קטנים ובעלי סורגים ורוח נעימה חדרה פנימה, במסדרון נראו מספר מועט של דלתות שמאחוריהן היו מחסנים ישנים שננטשו עם הזמן או שימשו מקום מחסה להומלסים שהיו רבים באזור עני ועלוב זה שסבל מרמת פשע גבוהה מאוד…
מינדי המשיכה ללכת עד שהגיעה לדלת עץ חומה וגדולה עם חלון זכוכית קטן ומרובע, היא הוציאה מפתח מהילקוט שלה וסובבה אותו עד שהדלת נפתחה וחשפה חדר אימונים עצום וחדיש, על הרצפה היו מזרונים ירוקים וכחולים, על התקרה היו שקי אגרוף שחורים וגדולים, על אחד הקירות היו תלויים כלי נשק רבים מכל הסוגים כמו בזוקה, רובי צלפים, אקדחים ועוד רבים. הייתה גם מעין מטרה מפלסטיק עליה משורטטים כל האיברים הפנימיים בגוף, מטרה שנועדה לניסיונות קליעה עם סכינים, בצד היו גם משקולות ומתח ודלת נוספת שהובילה לשירותים והמקלחות ואף לחדר שינה קטן, לצד הרובים היו גם סכינים וחרבות מסוגים שונים, מינדי התקרבה אל הקיר ונעמדה מול מה שהיה הדבר החשוב לה ביותר, החליפה של ביג דדי שהייתה סגורה בזכוכית אטומה ויחד איתה הרובה שלו. זו הייתה חליפה שחורה מצוידת באפוד חסין כדורים וכתפיות ומסיכה דומה לזו של באטמן עם אף מחודד שהבליטה רק את העיניים והפה, הייתה גם חגורה צהובה עם האותיות: BD, ראשי התיבות לביג דדי והיו גם כפפות שחורות, מגפיים שחורות ומכנסיים שחורות וגלימה שחורה. מינדי נשבעה להמשיך את הבטחתו של אביה להגן על העיר מהפשע והנציחה את זכרו, היא הביטה בחליפה במבט רציני ולחשה:"היי אבא…" תוך כדי שהיא מעבירה את ידה בעדינות על הזכוכית, לאחר מכן היא הלכה למזרונים שבמרכז החדר והחלה במתיחות של כל הגוף בכדי להתחמם ורצה וקפצה קצת במקום.
לאחר מכן היא החלה בשכיבות שמיכה ועליות בטן רבות שמרוב הכושר הגופני הגבוה שלה בקושי הזיזו לה, היא הלכה לאחר מכן גם למתח והחלה לעלות ולרדת עם שתי ידיים ועם יד אחת פעמים רבות ואחר כך התאמנה קצת בהרמת משקולות וסיימה במתיחה קשה כאשר היא שוכבת ואוחזת בשתי משקולות כבדות מאוד ומרימה את פלג גופה התחתון באוויר בזווית של 90 מעלות. אחר כך היא קמה בקפיצה ושחררה את איבריה בעזרת מתיחות וריצה וקפיצה במקום, היא נשמה במהירות וליבה פעם בקצב מהיר מאוד, לחייה נהיו אדומות מהמאמץ והיא הזיעה אך היא לא הרגישה שבורה ורצתה להמשיך עוד באימוני לחימה שונים, היא ניגשה לעבר שק האגרוף ועמדה כאשר אגרופיה מגנים על ראשה ונעה בזריזות במקום. היא החלה להכות בשק באגרופים מהירים וחזקים מאוד שהעיפו אותו בעוצמה לאחור והוסיפה גם בעיטות עוצמתיות ותוך כדי נאנחה מרוב המאמץ, היא סיימה את אימוני הלחימה שלה במהלך של שלושה אגרופים ובעיטה קטלנית שהעיפה את שק האגרוף מרחק גדול לאחור על המסילה, היא התנשפה והביטה בשק האגרוף במבט קר רוח.
כעת, לאחר ששחררה את ידיה ורגליה היא ניגשה אל קיר הנשק ולקחה משם סכינים חדים וקטנים עשויים מפלדה, אותם סכינים שמשמשים אותה כהיט גירל, ונעמדה במרחק של כחמישה מטרים מהמטרה והביטה בה במבט ממוקד שנשקף בבירור בעיניה הירוקות והיפות, היא אחזה בסכין וניסתה לכוון את מקום הפגיעה, כעבור שניות בודדות היא זרקה אותו בדיוק מושלם ופגעה בשרטוט של הלב, "מוות…" היא לחשה וחייכה בסיפוק.
לאחר מכן היא הטילה גם את הסכינים הנוספים ופגעה פגיעות קטלניות במטרה, פגיעות שהיו הורגות במקום, שנים של עבודה קשה ואימונים הפכו את יכולותיה של מינדי בכל הנוגע להטלת סכינים לכמעט מושלמות, וכך הסתיים האימון שלה להיום, היא השאירה את הסכינים נעוצים במטרה וניגשה אל הילקוט שלה אותו היא הניחה בצד החדר בסמוך למקלחות. היא הוציאה משם את הבגדים של היט גירל ושמה אותם מהר מאוד על בגדיה הרגילים, כעת היא ניגשה לאזור בו היו המשקולות והמתח והביטה במראה הענקית, "זאת מי שאני צריכה להיות, הגיע הזמן לעשות את העבודה שלי…" היא חשבה לעצמה וחייכה, היא הלכה לעבר כלי הנשק שהיו תלויים על הקיר וניגשה לאזור החרבות, היא לקחה משם חרב כפולה עם להבים חדים ומבריקים וידית שחורה וסובבה אותה בידיה. היא הפרידה אותה לשתי חרבות שונות ושמה אותן בתוך המקום שלהן בחגורה שהייתה על גופה , זה היה הנשק העיקרי שלה. בנוסף היא לקחה גם כעשרה סכינים ורימון ולאחר מכן ניגשה לעבר החלון העצום והביטה בשמים השחורים מלאי הכוכבים של הלילה, הרחובות של הסמטה הישנה היו מוארים בפנסים מעומעמים.
היא פתחה את החלון ותפסה את הצד החיצוני שלו בידיה, היא יצאה החוצה ונתלתה עליו, היא הביטה ימינה לכיוון המרזב שהיה ארוך מאוד והגיע עד הגג. היא תפסה אותו בידה וכך טיפסה במהירות ובמיומנות עד לגג הבניין ונעמדה עליו, היא הסתכלה למטה וראתה מעט אנשים הולכים ברחוב, היא רצה לעבר גג הבניין הסמוך ובקפיצה תוך כדי גלגול נחתה על רגליה שם, היא הסתכלה לעבר הרחוב וראתה שמתחתיה יש סמטה חשוכה וחסומה ושחבורה של אנשים מכתרים מישהו מול החומה ומאיימים עליו, כעבור שניות אחד מהם הכה אותו במוט ברזל והאדם פלט צרחת כאב נוראית ונפל על הקרקע…
"בני זונות…" היט גירל לחשה וירדה מהגג לפיגומים השחורים והישנים שחיברו אותו אל הסמטה ורצה עליהם במהירות, כעבור זמן קצר מאוד היא קפצה אל הקרקע ונחתה על ברכיה תוך כדי שהיא נעזרת בידה כדי להתייצב, הכנופיה הייתה כמה מטרים בודדים ממנה, היו שם 6 אנשים לבושים בבגדים בלויים וקרועים ואחד מהם עמד במרכז ואחז במוט הברזל תוך כדי שהוא מדבר בזעם אל האיש אותו הוא הכה:"חתיכת בן זונה מזדיין! אתה באמת חושב שאתה יכול להיות עם חברה שלי ולצאת מזה בחיים?! הא?!"
"אני רק דיברתי איתה ולא ידעתי שהיא חברה שלך אחי, בבקשה… יש כאן אי הבנה, רק אל תפגע בי!" צעק האיש על סף בכי אך האיש הנוסף התכונן להכות בו במוט הברזל שלו.
"היי, אתה!" היט גירל צעקה, האיש הסתובב אליה, הוא היה אדם שחור גבוה ומכוער שלראשו כובע צמר חום, הוא היה קירח ושיניו היו צהובות, בחגורתו היה סכין…
"אני מציעה לך ולחברים האפסים שלך לעזוב אותו מיד!" היא אמרה והתקרבה לעברו בהליכה מאיימת וכועסת, הוא לא זז ורק הביט בה בתדהמה ובזלזול.
"ואני מציע לך לעוף לי מהעיניים יא פריקית קטנה!" הוא השיב בקול צרוד, היט גירל הביטה בו בקור רוח, שאר חברי הכנופיה הסתובבו גם הם והביטו בה בכעס, היא הבחינה בסכינים בחגורותיהם ובאקדח בחגורתו של האדם השחור שדיבר איתה, האיש המוכה, גבר צעיר עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות, שלח לעברה מבט נואש ומתחנן לעזרה.
"לטובתך ולטובת כולכם, אידיוטים, לכו מכאן ועזבו את האיש הזה…" היט גירל אמרה בקול תקיף, האדם השחור רתח מזעם וניגש להכות את הגבר הצעיר והבלונדיני עם מוט הברזל אך היט גירל רצה לעברו בשיא המהירות ובעטה בראשו תוך כדי קפיצה, הוא נפל על הקרקע בעוצמה והיט גירל נעמדה לפני הגבר הצעיר, שאר חברי הכנופייה שלפו את הסכינים שלהם והתקרבו אליהם, האדם השחור קם בקושי וניגב את הדם שירד מפיו מעוצמת הבעיטה, הוא שלף את האקדח שלו וכיוון אותו לראשה של היט גירל.
"חתיכת זונה! תתכונני למות!" הוא צעק אך לפני שהספיק להבין מה קורה היט גירל זרקה סכין שננעץ בדיוק בידו, הוא צרח בייסורים ואקדחו נפל, דם רב פרץ מכף ידו והוא כרע על ברכיו, היט גירל הביטה בו בכעס והתקרבה אליו.
"חסלו אותה! תורידו את הכלבה הזאת!" הוא צעק, היט גירל בעטה בכוח בראשו, הוא התעלף. מיד כל חברי הכנופיה רצו אליה בניסיון לדקור אותה אך היא התגלגלה לאחור ושלפה את שתי חרבותיה, היא איחדה אותן לחרב כפולה וסובבה אותה בידיה, "אתם באמת רוצים למות?!" היא קראה בזעם.
"אני לא מפחד מאף אחד!" צעק אדם אחד עם שיער שחור וארוך וזקן ורץ לעבר היט גירל עם סכינו, היא התחמקה מניסיון הדקירה וחבטה בפניו בעוצמה, הוא נפל מחוסר הכרה על הקרקע, שאר ארבעת חברי הכנופייה עמדו במקום מעט מפוחדים אך רצו להרוג את היט גירל ואחד מהם התקרב אליה לאט ובזהירות. היא סובבה את חרבה והלכה באיטיות תוך כדי שהיא שולחת מבט רצחני לעיניו החומות של העבריין…
הוא התקרב אליה וניסה לשסף את גרונה אך היא התכופפה במהירות ונעצה את חרבה בידו, הוא צרח בכאב והפיל את הסכין, דם רב נזל מידו ומילא את חרבה של היט גירל, "כואב לך?" היא שאלה באכזריות, העבריין צרח בייסורים וכמעט בכה מרוב כאב, היט גירל שלפה את חרבה המגואלת מדם מידו, הוא נותר לעמוד ואחז בידו הפצועה, הוא ניסה להרים את הסכין שלו שהיה קרוב אליו אך מהר מאוד היט גירל חתכה את ידו במהירות, פרץ דם אדיר יצא מידו הקרועה בעוד כף ידו נופלת על האספלט האפור, הוא פלט צרחה נוראית והביט בידו במבט מבועת, הוא בקושי עמד והחל למעוד, הוא נפל תוך שניות על האספלט, היט גירל התקרבה אל שאר חברי הכנופיה שנראו מפוחדים מאוד ונדחקו אל הקיר הסמוך, היא הביטה בהם בכעס…
"אני מציעה לכם לעוף מכאן תוך 3 שניות ולהסגיר את עצמכם אחרת אני נשבעת שאני אקרע אתכם לחתיכות…" היא אמרה בקול מאיים, שלושת הפושעים נסו על נפשם בצעקות בהלה, כעת היא ניגשה אל הגבר הצעיר שנותר להישען על החומה, פניו היו מלאות בדם מהמכות שחטף, הוא הביט בה בתדהמה, היא הסתכלה לתוך עיניו.
"תודה… הצלת את חיי…" הוא אמר בקושי וניסה ללכת אך מעד קצת, היט גירל ניגשה כדי לתמוך בו, היא שתקה והביטה בו במבט רגוע.
"מ… מי… את?" הוא שאל וגמגם, הוא היה מפוחד ומופתע בו זמנית…
"אני היט גירל."
"אני חייב לך הכל, באמת… אני אגמול לך בכל דרך שתרצי, תודה רבה…" אמר. היט גירל חייכה אליו וצחקה בשקט.
"אתה לא חייב לי כלום, זאת העבודה שלי, אני לא אתן לאנשים חפים מפשע להיפגע…"
לאחר מכן הגבר הצעיר הצליח ללכת בכוחות עצמו וצעד לעבר ביתו שבהמשך הרחוב, היט גירל הביטה בו וראתה שהוא מגיע בשלום לבית הקטן שלא היה רחוק כל כך משם ולאחר מכן לקחה את הסכין שלה מידו של העבריין השחור והסתלקה מהמקום תוך כדי טיפוס על הפיגומים והמשיכה משם לעבר מחסן הנשק שלה ושל ביג דדי, היא כל כך שמחה לחזור ולהילחם בפשע.

באותו זמן בהאנגר ישן וצמוד לנמל ולמגרש זבל עצום פטריק עמד בכניסה ונשען על דלתות הברזל הענקיות, הוא הביט בירח ובכוכבים וחיכה בסבלנות לאנשיו שאמורים להגיע לשם, הוא הפנה את מבטו לכביש מידי פעם כדי לחפש את מכוניותיהם של חייליו וכמובן של מייק קרטר…
כעבור זמן מה נכנסה למגרש העצום מכונית מרצדס שחורה ואחריה שני ואנים לבנים וגדולים וחנו מול פטריק שהתקרב אליהן בהליכה זקופה, מהמרצדס יצאו שני בריונים גבוהים מאוד ושריריים מצוידים ברובים, חרבות ובכדורים ומחסניות שהיו תלויים על חגורותיהם שאחד מהם היה הנהג, הוא היה שחור עם שיער שחור וקצר ועיניים חומות, פטריק הביט בעיניו.
"היי בוס, מייק מאחורה…" הוא אמר בקול נמוך ולחץ את ידו של פטריק ואכן כעבור שניות אחדות נפתחו הדלתות האחוריות ומהן יצאו בריון נוסף ואדם עצום. הוא היה שחור וקירח ולבש גופיה חומה ומכנסיים שחורים והיה שרירי מאוד, על חזהו היו תלויים כדורי רובה רבים ובחגורתו היה רובה איכותי במיוחד ששייך לסוכני אף בי איי ועל גבו הייתה תלויה חרב כפולה וענקית עם עיצובים עתיקים ויפים על הידיות שלה, עין אחת שלו הייתה חומה ועין אחת הייתה חסרה לו והיו עליה צלקות עמוקות, הייתה לו כף יד אחת עשויה מפלדה ומורכבת מסכינים חדים מאוד, שהורכבה במקום ידו הכרותה. פטריק ניגש אליו בהתלהבות.
"היי בוס! כל כך התגעגעתי לזה, הגיע הזמן!" צעק האיש השחור והשרירי והוא ופטריק התחבקו.
"מייק… בשעה טובה אחי, אני צריך שאתה והחיילים תבואו איתי להאנגר, זה הולך להיות הבסיס החדש שלנו, אני אתדרך אתכם על עסקאות ומבצעים…" פטריק אמר וחייך, הוא ומייק נכנסו לתוך המבנה העצום ולאט לאט הגיעו עוד ואנים ומשאיות ומהם יצאו בריונים רבים חמושים ברובים, סכינים, אקדחים וחרבות וצעדו לתוך ההאנגר, פטריק עמד על במה מעץ שמאחוריה הייתה מפה ענקית של ניו יורק שהייתה מסומנת בצבעים שונים בכל מיני אזורים, כל הבריונים עמדו מתחת לבמה ומייק עמד לצידו של פטריק, באותו זמן חלק מהבריונים העבירו ארגזי נשק ותחמושת מהמשאיות והואנים והניחו אותם בצידי המבנה.
"היי כולם! הרגע הגדול הגיע, אחרי 3 שנים מזדיינות בכלא הגיע הזמן להשתלט על העסק בניו יורק ולהחזיר לעצמנו את המעמד!" הוא צעק וכולם הריעו בהתלהבות.
"אתם רואים את המפה? האזורים האדומים שייכים לכנופיה הסינית, הירוקים לשחורים והכחולים למקסיקנים… כמו שאתם מבינים אזורי הסחר בסמים ונשק האלה קטנים מאוד ולא מתקרבים אפילו להשפעה של פרנק דאמיקו…" הוא הצביע על הסימנים במפה עם מוט עץ ארוך.
"אני רוצה מכם להחזיר את ההרתעה והכוח של הארגון שלנו על ידי חיסול האויבים שלנו וכל המזדיינים שלא שילמו כסף או התעסקו איתנו… אני רוצה גם לאחד את כל סוחרי הסמים הקטנים תחת הארגון כמו שעשה פרנק בזמנו, זה ברור?!" כל הקהל ענה בהתלהבות ובצרחות חזקות, מייק גם הוא נראה נלהב מאוד אך פטריק הביט בכולם במבט רציני וקר רוח, הוא חשב רק על הנקמה בקיק אס ועל כל ההרס שהוא והיט גירל גרמו לעסק שלו בניו יורק…
"והדבר החשוב מכל, וכאן אסור שיהיו שום טעויות!" הוא אמר בכעס, כולם שתקו והקשיבו בסקרנות, מייק נשען על הקיר והביט בפטריק בשקט.
"עלינו למצוא את הבן זונה שהרג את פרנק… ולהרוג אותו ואת השותפה שלו. אני מדבר על קיק אס והיט גירל… שני הטיפשים האלה באמת חשבו שהם יכולים לפגוע בעסק שלי ולהרוס לי הכל ולצאת מזה בחיים… הגיע הזמן לעשות את העבודה, להרוג ולפוצץ אותם כדי שיידעו היטב עם מי יש להם עסק!" פטריק צעק בכעס רב, "אני רוצה גם שתבואו איתי לביתו של פרנק שם אני מתגורר ותיפגשו עם בנו, כריס, שמשתף פעולה במבצע… ראלפי דאמיקו יסדר לכולם מקומות מגורים ויחד נוכל להוציא את התוכנית לפועל… קיק אס והיט גירל יישרפו בגיהינום ויושמדו! הם יצטערו על היום בו העזו לפגוע בארגון שלנו!!!" הוא צעק בטירוף וכל הקהל הריע, לאחר מכן הוא הלך הצידה ומייק ניגש אליו, פטריק נראה עצבני מאוד ומלא דחף להרוג, הוא הפך את עצמו למכונת הרג בעקבות מעשי הרצח הרבים שביצע במסגרת ניהול ארגון הנשק והסמים, והיה אובססיבי לחיסול ולדם…
"אדוני, אנחנו כאן לצידך ונעשה הכל בשביל זה… פרנק היה חבר כל כך טוב והמוות שלו לא יעבור בשתיקה… מעבר להיותו הכוח המניע של הארגון עם הכסף שלו הוא היה גם בן אדם גדול ואני נשבע באלוהים שהחארות האלה ישלמו על המעשה שלהם." מייק אמר בקול עמוק מאוד.
"נקרע את גופם לגזרים ונשמיד כל זכר להם… אני לא אעצור ולא אעשה כלום עד שקיק אס מת… הרג הוא העסק שלי והעסק טוב." פטריק חייך חיוך מרושע ואמר בקול מפחיד, מייק צחק.
"ככה אני אוהב אותך בוס! בוא נזיין את האפסים האלה בתחת!" הוא אמר בהתלהבות תוך כדי צחוק, גם פטריק צחקק צחוק מרושע ומאיים, וכך נבנה לפחות באופן חלקי ה"צבא" שלו.

בחצות מינדי הגיעה הביתה מרוסקת מעייפות אך מרוצה מהקרב המוצלח שלה נגד כנופיית הפושעים באזור התעשייה הישן, היא שמה את החליפה של היט גירל בילקוט שלה ואת הנשק שלה היא שמה בתחתית הכפולה המיוחדת שבתוכו, שאף אחד לא ידע על קיומה, כך היא תוכל להסתיר ממרקוס את הסוד שלה, היא חשבה… היא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה, מרקוס בדיוק ישב בסלון וצפה בטלוויזיה תוך כדי שהוא אוכל קציצות ואורז, הוא הפנה את מבטו אל מינדי.
"היי חמודה, איפה היית עד שעה כזאת? ואיך היה בבית הספר?" הוא שאל בסקרנות, מינדי חייכה אליו חיוך קטן.
"היי מרקוס, היה בסדר כזה בבית הספר, ועד עכשיו הסתובבתי עם כל מיני חברות מהכיתה…" היא אמרה וניגשה אל מרקוס שחיבק אותה, היא הייתה רטובה מרוב זיעה.
"למה את כל כך מזיעה מינדי, מה עשיתם שם? מרתון?" מרקוס שאל בחיוך.
"אה… עשיתי ריצה מסביב לכל השכונה ועשיתי גם אימון כושר נוסף…" היא השיבה בשקר, היא ידעה שאם מרקוס יתפוס אותה מתאמנת ללוחמה בפשע זה יהיה הסוף שלה…
"כל הכבוד לך, הלוואי ולי היה כושר מטורף כזה. ומה עכשיו? את הולכת להתקלח ולישון? את יודעת, יש לימודים מחר…" מרקוס צחק וליטף את שיערותיה של מינדי שחייכה בעדינות,ליבה פעם במהירות מרוב הפחד להיתפס אך היא הרגישה הקלה מטורפת בכך שמרקוס האמין לה…
"כן, אני גמורה…" היא השיבה ופיהקה, לאחר מכן היא הלכה למקלחת והתקלחה מהר מאוד במים חמים ונעימים ולאחר מכן לבשה את הכותונת הורודה שלה וצללה לתוך המיטה הרכה, תוך שניות היא נרדמה באפיסת כוחות אך בסיפוק גדול מאוד, היט גירל חזרה, כנראה שיש דברים שלא משתנים.