פחד במה – פרק 2

מהפרק הקודם :
" היי מיי " מלמלתי והיא חייכה אליי, הפעם חיוך הרבה יותר רחב מהקודם . "את מקסימה רייצ'ל ואני רוצה שתופיעי אצלי במופע" אמרה לי מיי ואני הופתעתי למה ששמעתי ולכן מרוב בלבול יצאה לי רק מילה אחת "מה ?" . " אמרתי – את נורא חמודה ומקסימה ואני רוצה שתופיעי אצלי במופע" אמרה מיי ואני הרמתי את מבטיי אלייה "את רצינית ?" . היא הנהנה "אהאה בהחלט רצינית" ואז היא הוסיפה "אני רוצה שתחשבי על זה טוב טוב עד מחר בצהרים כשהמודעה תוסר, יש לך זמן וזה טוב – אני בטוחה שלא תתחרטי על זה רייצ'ל" . הנהנתי אלייה " תודה מיי – אני אחשוב על זה " ובחיוך רחב מיי עזבה אותי והלכה לחדר המורים .
******************

חשבתי על מה שמיי אמרה לי והיא דיי צדקה – למה שלא תחשבי על זה ורק אז תחליטי אם את נרשמת או לא ? הרשתי שאני מחייכת לעצמי וזה לא קורה הרבה פעמים ובמהלך הסיפור תבינו גם למה . לאחר הלימודים צעדתי הבייתה לגמריי לבד – טוב זה כבר חלק מהשגרה, אף פעם לא הלכתי עם מישהי או מישהו . הרקע סביבי גם לא ממש משתנה – כרגע בונים מספר בניינים – קצת צמחייה וגן שעשועים אחד . העירייה לא ממש משקיעה כרגע בשבילים יפים או צמחייה מושקעת – משהו שיש בחלק השני והצפוני של העיר . וכשהייתי כבר בבית לגמריי לבד אמא שלי צלצלה אליי ואמרה שהיא תחזור מאוחר, כמו תמיד . מהרתי לשאול איפה אבא והיא אמרה שהוא עדיין בחול ויחזור בימים הקרובים . השיחה נגמרה דיי מהר ועברתי בזריזות לשיעורי הבית ותוך כדי הזמנתי לעצמי אוכל כי אני ממש גרועה בלבשל – פעם אחת כמעט שרפתי את הבית ולמזלי הטוב אמא שלי הייתה לידי וכבתה את האש בעודה קטנה ולא מזיקה כ"כ . אמא משאירה לי מדיי יום סכום כסף מסויים ופעם בחודש היא משאירה לי סכום גדול כדי שאזמין מה שבאלי ואם יישאר לי כסף כעודף – זה יתווסף לדמי כיס שלי, לא שאני לא מקבלת דמי כיס או עובדת . אני עובדת בבית קפה ברחוב הראשי אצלנו בעיר ומהכסף שאני מרוויחה אני חוסכת לטיסה לחול – אמא אמרה שעל המכונית היא תשלם, ברגע שיהיה לי רישיון כמובן – אבל לטיסה שאני מתכננת אני צריכה לחסוך בעצמי .
למחרת רכבתי לבית הספר על האופניים שלי וברגע שהגעתי לבית הספר קשרתי את האופניים לשער . מדי פעם כשאני ממש אבל ממש עצלנית אני רוכבת על האופניים לבית הספר – אבל הפעם זה היה שונה, היה לי מצב רוח ממש טוב כי החלטתי שאני הולכת להרשם לאודישנים ולא אכפת לי מה אליסיה הזאת או לין יגידו . נגשתי ללוח וראיתי שנשאר עוד מקום אחד ולכן מהרתי לקחת את העט ורשמתי את השם שלי בכתב יפה ומחובר כמו שאני הכי הכי אוהבת . וכשהסתובבתי ורציתי ללכת נתקלתי במשהו ונפלתי לאחור ותוך כדי עצמתי את עיניי בפחד ולא רציתי לפתוח. " את בסדר ?" שמעתי קול מעליי ופקחתי את עיניי בעדינות ולאט לאט . מעליי עמד נער בגילי פחות או יותר, מקסימום גדול ממני בשנה – שנתיים, הוא חייך אליי והושיט את ידו לעזרה . "תודה" מלמלתי ונעזרתי בידו ותוך כדי קמתי . הרגשתי כמה חם לי בלחיים והבנתי שאני מסמיקה "את לומדת פה בחטיבה העליונה ?" שאל ואני הנהנתי "למען האמת אם לדייק בכיתה י' " מלמלתי והוא חייך "נהדר ואני שכבה מעלייך, אני לומד ב – י"א " . מה הייתי אמורה לענות ? ומה הוא רוצה ממני ? . "אהה .. הא … נהדר " אמרתי וחייכתי אליו חיוך קטן שמיד נמחק מפניי . הוא צחקק מעט ושאל "מה שמך ?"
"אתה רציני ? "
"מאוד "
"קוראים לי רייצ'ל "
"נהדר ולי קוראים דיימון, נעים להכיר "
"ואיך זה שלא ראיתי אותך אף פעם ? אני מכירה את רוב בית הספר "
"אז כנראה שאני בחלק הזה שאת לא מכירה"
"לא אבל זה לא יכול ל – "
"טוב נמשיך לדבר בפעם אחרת אוקי ?"
ואז הוא מהר ללכת וצלצל הצלצול .

******************