פחד במה – פרק 3

מהפרק הקודם :
"מה שמך ?"
"אתה רציני ? "
"מאוד "
"קוראים לי רייצ'ל "
"נהדר ולי קוראים דיימון, נעים להכיר "
"ואיך זה שלא ראיתי אותך אף פעם ? אני מכירה את רוב בית הספר "
"אז כנראה שאני בחלק הזה שאת לא מכירה"
"לא אבל זה לא יכול ל – "
"טוב נמשיך לדבר בפעם אחרת אוקי ?"
ואז הוא מהר ללכת וצלצל הצלצול .

***********************

ושוב אני . עושה שיעורי בית אבל הפעם אני לא מצליחה להתרכז, מי זה הדיימון הזה ? הוא נראה בוגר לגילו, לא ? ואיך זה שאם הוא תלמיד ותיק – אני לא מכירה אותו ? משהו כאן לא בסדר . לא ממש הצלחתי להתרכז בשיעורי הבית שלי ולכן החלטתי לצאת החוצה לרחוב לנשום קצת אוויר . לקחתי איתי את המפתחות לבית ואת הגלקסי שלי ויצאתי החוצה לרחוב . התיישבתי על הספסל מול הבניין, שמתי אוזניות ונשמתי לרווחה, מנסה להירגע מהכל . לפתע אוזניה אחת נפלה לי וכשבאתי להחזיר אותה שמעתי " את ממש משועממת הא ? " . הרמתי את מבטיי ורציתי שהאדמה תיבלע אותי, דיימון . " מה אתה עושה פה ?" שאלתי וקמתי ממקומי, רציתי כ"כ להסתלק מפה, אבל זה לא כל כך יפה ללכת כשהבנאדם נועץ בך מבטים . " מאיפה אתה יודע איפה אני גרה ? מי אתה ? " שאלתי מבוהלת, ומבוהלת מאוד . זה נורא מפחיד כשמישהו שבטעות נתקלת פה בבית הספר רואה אותך ממש ממול הבית שלך . "שוב – אני דיימון ואני שכבה מעלייך, ובמקרה עברתי פה – הכל בסדר ?" דיימון ענה לי ואני הנדתי בראשי "לא . זה לא יכול להיות . אתה נראה בוגר לגילך ואתה עוקב אחריי אני מרגישה את זה " . על פניו של דיימון היה לרגע מבט מבוהל שנעלם במהירות והפך למבט רגוע לגמריי "את מדמיינת אני מצטער לבש- " . "בבקשה לך מפה וזהו" מלמלתי ודיימון התקרב אליי לאט לאט, רציתי כ"כ לצעוק עליו ולהתעצבן עליו אבל משהו בי לא נתן לי לעשות את זה ורצה שהוא ימשיך להתקרב אליי עוד ועוד . וברגע שהיינו כ"כ קרובים הוא נישק אותי . התנתקתי ממנו "אני .. אני לא מבינה" . הוא השפיל את מבטו " הלוואי והייתי יכול לספר לך .. אבל אני לא יכול " הוא לטף את לחיי ואז כמו קסם – נעלם .
עליתי בחזרה לדירה והפעם רציתי לעשות שיעורים ולהדחיק ממני קצת את מה שקרה לפני כמה רגעים . מדי פעם בין לבין נכנסתי למטבח ולקחתי כוס מים, בכדי להרגע ולהמשיך להכין את שיעורי הבית ורק לבסוף כשהמחשבות על הנשיקה חזרו ידעתי שלא אוכל להדחיק אותן יותר . נדמה לי שאני מאוהבת בדיימון, ברגע שראיתי אותו . אבל זה לא ייתכן, תמיד אליסיה אמרה שלא יהיה לי חבר וכולם אמרו את זה, אז איך זה שדיימון נישק אותי ? אולי הכריחו אותו והוא עשה ממני צחוק ? היו לי כ"כ הרבה מחשבות אבל דבר אחד רציתי כ"כ : לראות אותו שוב .

************************